חודש חדש, "החודש" האחרון שלי בבית ספר. ימים של מתכונות מזכירים את תחילת השנה, פתאום השכבה מלאה, המסדרונות מלאים באנשים, יש תנועה מפה לשם, זה נותן תחושה אחרת, מהמציאות היומיומית שהשכבה ריקה, שאף אחד כבר לא בא לבית ספר.

עוד מעט יש לי "טיול שנתי" שהוא כולה יומיים, שיום אחד ילך רק על הנסיעה. אבל טיול שנתי אחרון, חוויה שכבתית אחרונה, לבלות עם אנשים מסוימים בפעם האחרונה.

בסוף החודש יש גם מסיבת סיום, וזהו הכל נגמר. ולי נורא קשה עם זה.

אני מרגישה מוזר, אני לא ישנה טוב, כל שנייה אני מתעוררת, אני לא נינוחה, אני מתעצבנת מהר, הכל מאוד אימפולסיבי ומלא ברגשות. הכל מאכזב אותי, אני מאכזבת את עצמי, אין לי שליטה על כלום. הכל קורה מהר מדי, כל מיני דברים קורים בבת אחת ומציפים אותי, ויש תקופות כאלה שזה רק אני והמחשבות, שלא מניחות לי.

בזמן האחרון יש לי מעין מחסום כתיבה, משהו עוצר אותי, יותר מדי רגשות, אי יכולת להביע אותם.

למה זה ככה? הייתי רוצה לשנות כל כך הרבה דברים.

But if the rain must fall
If I lose it all
If the world comes down and takes any soul
If the sky turns black
And there's no no way back
It won't matter much to me
If I had you
All I need is your love
That's all I need
All I need is your love