הרבה דברים עוברים עליי יש לי בלאגן אחד גדול בראש, כל מיני מחשבות עוברות לי בראש, והכוכב הגדול זה בעיקר הוא. קשה לי עכשיו להביע את הרגשות שלי, נאטמתי, הלב שלי נשבר לרסיסים, נעקר ממקומו, חסר משהו בתוכי, והיום הבנתי את זה שוב, אני עדיין נורא אוהבת אותו.

לקראת הסוף אמרתי לעצמי, זה היום או אף פעם לא...

אם היו אומרים לכם שיש סיכוי למשהו וצריך להעז האפשרות היא יחידה והיא עכשיו. הייתם מעיזים? הולכים לפי הלב שלכם?

אני לא העזתי...

למה אני אף פעם לא מעיזה?, למה תמיד אני זו שצריכה לפחד?, שצריכה לוותר, שצריכה לסבול, מה לא מגיע לי להיות מאושרת? 

ראיתי אותו והדמעות התחילו לעלות במהירות, אך עצרתי את עצמי. זה היה השיא, אני לא העזתי בעבר ולא העזתי היום, נשארתי בדממה וככה זה יישאר, כל כך רציתי להגיד לו שאני אוהבת אותו, לנשק אותו, אתמול זה באמת בגדר של איפוק רציני.

זה נגמר הלב שלי נשבר, עוד נותרו לי דמעות והן צריכות לרדת, אני לא יכולה לעצור אותן.

משהו בתוכי אומר לי לשכוח אך הלב לא מרפה, כל מבט מהווה בשבילי עוד נקודת אחיזה בו, ליהנות עוד קצת ממנו בלי יכולת לגעת בו.     

הבנתי את העובדה שזהו אני לא הולכת לראות אותו יותר, אז הסתכלתי עליו כמה שיותר, חשבתי שזה יעזור... יעזור לזכור אותו.

לאושר אני לא אגיע, לא איתו. אני נפרדת ממנו אני לא אראה אותו שוב.

אני עדיין לא קולטת שמסיבת הסיום שלי עברה, לא הבנתי איפה אני ומה הולך מסביבי, ניסיתי להתנתק, להדחיק הכל, אבל הכל נפל עליי. אז זהו זה נגמר, זהו הסוף, אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות.

אומנם זה נגמר אבל לי יש עניין לא סגור, עניין רגשי, דלת אחת נסגרה אבל באופק שום דלת לא נפתחת בשבילי.

אין לי מילים יותר...

" לעולם אינך יודע מהם מסתרי הלב
לעולם אינך יודע מה פירוש להתאהב
מה פירוש אותו החנק, הכאב והדמעות
החובקים חלומותיך בימים ובלילות
מה פירוש ההליכה אל האינסוף והשיבה
מה פירוש אותה קדחת שקוראים לה אהבה."