מי שעקב אחרי ההתרחשויות בטורניר ווימבלדון 2008 בוודאי שם לב להפתעת הטורניר שבאה בדמותו של מארט סאפין.

ההגרלה הפגישה אותו כבר בסיבוב השני עם המדורג שלישי בעולם נובאק ג'וקוביץ', כולם כמובן ציפו להפסד מצד סאפין ולניצחון קל של ג'וקוביץ' בהתחשב בעובדה שלפני המשחק נובאק פיאר את עצמו יתר על המידה ואף אמר שהוא רוצה לערער את רצץ נצחונותיו של פדרר ולנצח אותו השנה בגמר.

לדבר אפשר כמה שרוצים, אבל כשזה הגיע למעשים נובאק השחצן פתאום לא ידע מה לעשות מול סאפין והפסיד לו בשלוש מערכות. זה כמובן סיפק את סנסציית הטורניר ופתח פה להרבה אנשים, אבל בעיקר שבחים על מארט, שהוא חוזר להיות השחקן שהוא היה פעם, שהוא מתחיל לשלוט במשחק שלו.

מארט המשיך לטפס והגיע עד לחצי גמר ווימבלדון, וזה היווה הפתעה, זה שהוא שחקן גדול את זה כולם יודעים, וגם את זה שהוא שונא דשא, ודווקא כאן הוא הצליח לעשות נפלאות.

רק בחצי הגמר פדרר עצר את סאפין, אפשר להגיד שהמשחק היה יכול להיות פחות חד צדדי עם מארט היה מרוכז, ומוציא פחות כדורים החוצה, אך גם עם ההפסד שלו זה עדיין סיפק את המשחק שכולם דיברו עליו, וכמובן שהשדרנים העניקו למארט כמה כינויים חביבים במיוחד, "הטאטרי שלנו" , "השור הטאטרי זועם" , כי למרות שהמשחק הוגדר שאחד המשחקים הגדולים בין שני שחקנים גדולים, מארט עשה את השטויות שלו ולא ספר אף אחד, הוא אפילו הספיק לשבור כמה מחבטים.

אך בסופו של דבר זה היה טורניר נפלא במחינתו של מארט, הוא ניצח משחקים רבים ושחקנים טובים וזה מה שמראה שעדיין יש לו את היכולת לשחק ושהוא עדיין בעניינים.