המראה המהורהר הזה שלך הזכיר לי אותי מאוד, אבל המבט שלי שהיה מופנה אליו היה הססני, פוחד, שבור, כואב, לא אותו המבט, משהו השתנה וזה על בטוח.

אני מאופקת יותר, מבטים קצרים מספיקים לי כדי להבין שאני חייה באשליה, ששום דבר מכל מה שאני חולמת לא הולך להתגשם, שהכול זה כאב לב ואכזבה אחת גדולה.

מבט אחד בו מספיק לי כדי להבין שאני כלום בשבילו, מבט אחד מספיק לי כדי להבין...

שאני כלום, אף פעם לא הייתי ואף פעם לא אהיה, הסוף מתקרב והשינוי שכל כך רציתי שיקרה לא קרה, היחסים בינינו לא השתנו, לא התקרבנו כמו שרציתי, אני עדיין אותה אחת בשבילו, אולי גם אף אחת, סתם אחת. אני לא זאת שהוא מחפש, זאת שהוא יקרא לה אהובתי, זאת שהוא יאמר לה אני אוהב אותך, אני לא בשבילו, כשהוא רואה אותי לא קורה לו כלום, הלב שלו ממשיך לפעום כרגיל כשאני עוברת, אך הוא לא יודע שכשהוא עובר לידי איזו סערת רגשות עוברת בי, הכול מתערבב לי מבפנים, כל הרגשות שבים ועולים, אהבה, אכזבה, חרטה, בלבול, כעס, דמעות... כן הכול זה אתה. את כל הרגשות האלה הוא מעורר בי, אך בזמן האחרון הכול כל כך שלילי, אני לא יודעת אפילו איך הגעתי בכלל למצב הזה, שאני אוהב מישהו שבשבילו אני בכלל לא קיימת, שכל חיוך שלו יעורר חיוך גם אצלי, שרק לראות אותו יספיק לי. המועקה בלב שלי לא עוזבת אותי, היא רק הולכת וגדלה והיא מכאיבה לי מאוד, הורסת אותי מבפנים, מבט אחד מספיק כדי לראות הכול, לראות ולהבין את כל מה שעובר עליי, ואני לא יכולה להשתלט על זה, הרגשות האלה שולטים בי, מכאיבים לי, הורסים אותי, אך בכל זאת לא עוברים, לא מרפים ממני, אני כבר לא יכולה לזהות את עצמי, השתניתי הפכתי לאחרת, אני רוצה לחזור להיות מי שהייתי, שכל חיוך שלי יהיה אמיתי שהאושר יחזיק מעמד ליותר זמן.

אין לי במה להיאחז עכשיו, קשה להאמין לכל הדברים שבאמת קורים עכשיו, צריך בחזרה לקום על הרגליים וזה קשה ואני לא יודעת איך, אני צריכה לשבור את כל המחסומים שקיימים, הם מכבידים עליי. אני צריכה לשוב ולהאמין, רק שאני לא יודעת במה, הביטחון שלי ברח רחוק ממני, זה מקשה עליי. אני צריכה שוב להעריך את עצמי, לאהוב את עצמי. להפסיק להיות תלויה כל כך בזמן, אם רק היה אפשר לעצור אותו...

לפעמים אני פשוט מאכזבת את עצמי, כל דבר שאני עושה לא יוצא לי כמו שצריך למרות שיש לי את כל הכלים והסיכויים להצליח. והדברים האלה פוגעים בי.

השבוע עברתי מתכונת ובגרות, ועכשיו הלחץ טיפה ירד, אבל זה ממש זמני כי חודש הבא כל הבגרויות, אבל צריך להשקיע עד הסוף ובאמת לסיים בכבוד, קו הסיום בכלל לא רחוק.

השעות בבית ספר הולכות ופוחתות, וכל יום נהיה יותר ריק. זאת תקופה מעצבנת, החצר ריקה ושוממה וזה נורא מוזר לראות את זה. עד לפני כמה זמן בהפסקות החצר הייתה מלאה כל אחד היה יושב עם החברים שלו במקום האהוב עליו, היינו מרכלים צוחקים והזמן היה עובר מהר. זה כל כך זר לי עכשיו, והאמת גם לא נראה לי שעד סוף השנה יהיו באמת עוד ימים כאלה שכולם יהיו בבית ספר.

גם הגישה שלי לדברים משתנה עם הזמן, במיוחד בתקופה הזאת.

עיצוב חדש!!! כי כבר ממש נמאס לי מהקודם [=

לדעתי יצא ממש יפה.