תחושות פנימיות, אינטואיציה לפעמים יכולים להגיד המון.

אפשר אפילו לדעת מה יהיה רק לפי הרגשות... וזה מה שקרה לי, אמרתי שתיהיה במקום מסוים שבו אני לא אהיה וכך בדיוק קרה, הייתה לי תחושה וצדקתי.

עוד פעם הייתי יכולה לראות אותך ולא ראיתי, יש סיבה לכל דבר שקורה, פשוט לא הייתי צריכה לראות אותך למרות שאני מתגעגעת, למרות שהדבר שאני הכי רוצה זה לראות אותך, למרות שאני מרגישה שאני שוכחת את פנייך.

יש סיבה לכל דבר, אך לא נראה לי שהפתרון הוא לא לראות אותך, לכן אני עדיין מחכה לאותו הרגע שבוא אראה אותך...

כואב לי לאהוב אותך

בידיעה שכבר איבדתי אותך

נשאר רק הגשם שירטיב אותי וידבר איתי עלייך

כואב לי לאהוב אותך

החלומות שהיו פעם מיועדים לך, עם כל מילה הולכים לאיבוד עם כל רגע שאני חייה.

כואב לי יותר לדמיין,

שתלך ותעזוב מאחורייך את חסרונך בזרועותיי

כואב לי כל כך לחשוד שאפילו הצל שלך לא יחזור כדי לעטוף את נשמתי השבורה.

כואב לי לאהוב אותך ככה עד למוות

כשאני רואה אותך שאתה הולך

כואב לי שבאותו אפריל כשראיתי אותך ואמרתי שאתה בשבילי,

כואב לי לאהוב אותך כל כך...

ה 1 לספטמבר, היום הייתי אמורה ללכת שוב לבית ספר, לשבת בשיעור, לראות את החברים, וכמובן גם לראות אותו.

אם הייתי יודעת שאני אלך השנה כרגיל לבית ספר בליבי הייתה שוכנת התרגשות עצומה, היום הייתי אמורה לראות אותו אחרי חודשיים שלא ראיתי אותו, חודשיים שבהם חשבתי עליו, חודשיים של געגועים.

אבל אין בי את הציפייה הזאת, כי אני יודעת שלבית ספר אני יותר לא אלך, וככה זה יהיה יום יום, אני לא אראה אותו יותר בהפסקות ובשיעורים.

היום יש שכבת יב' חדשה בבית ספר במקומינו, זה כל כך מוזר.

היום הייתי אמורה לראות אותו, לחדול מלהתגעגע, אבל הגעגועים עדיין נמשכים, והיום אני מתחילה שלב חדש בחיים, עוד שלב לקראת הבגרות, שאני מקווה שאני אצליח בו.

בינתיים אני לא יכולה להתנתק מכל הדברים שמזכירים לי את בית ספר, מקום שעד לפני חודשיים הייתי שייכת אליו.