It's My Life

אז כן, אולי חזרתי לפה לאיזה עידכון קצר...לאדעת, פתאום נזכרתי על קיומו של הבלוג הנ"ל, לאדעת למה משך אותי כל כך לכתוב פה..

אבל, בכל מקרה.

אני פשוט מתגעגעת לכל מה שהיה, אני מתגעגעת לסבא שלי ז"ל, אני מתגעגעת לכל המשפחה שלי שאיכשהו הייתה מאוחדת..

לעזאזל, אני מתגעגעת לתיכון, מי ישמע ואני אומרת דבר כזה?!

אני מתגעגעת לאנשים שהייתי כל כך קשורה אליהם... לאנשים שאיכשהו בצבא איבדתי איתם קשר...

ישנם אולי דברים שאני מתחרטת על שעשיתי אותם...אבל זה בסדר, כל בנאדם יכול לטעות, מהטעויות לומדים, ואני תמיד לומדת בדרך הקשה-על בשרי.

אבל יותר מכל, אני מתגעגעת ליפה שלי, לבנאדם שאני הכי מעריכה בעולם והכי אוהבת בעולם. אבל בדקה זו הוא לא איתי, תקוע באיזה חור נידח בצפון, בצבא.

אני עלולה עוד רגע להתחרפן, לא יודעת מה קורה איתי, בחיים שלי לא הייתי במצב כזה-כמו שאני נמצאת בו עכשיו.

טוב, נראה לי שמספיק לכל הדיכאון הזה...בעידכון הזה.

איך אומרים-נשתמע.