בלוגה של עיליתה

עכשיו אני מרגישה ממש לא קשורה.

אף אחד לא רוצה אותי, לא רוצה קשר איתי. אולי אני לא מנסה מספיק. אולי.

אני מדברת עם אותם האנשים שנמצאים יחד והם לא מזמינים אותי, זה מעליב, זה פוגע, במיוחד כשנפגשנו לפני.

הזמנתי כמה חברות אליי אבל לא.

אחרי כשאני מרגישה לא קשורה והולכת, מדברים איתי, מנסים להחזיר אותי. אבל מה זה יעזור אם במילא אני לא קשורה?

ומה זה יעזור אם אני לא אוהבת את מה שאתם עושים?

ובזמן האחרון אני מנסה להגדיר מיהי החברה הכי טובה שלי.

אני לא מצליחה, לא מוצאת. פשוט נעלם, התפוגג.

אז מה אם השתנתנתי קצת? אז מה?

זה בגלל שני אוויר בשבילכם, אז אני מרגישה דחויה ולא רצויה...

וכל פעם שאנחנו מדברים אני שותקת. כי אני מפחדת לפגוע במה שיש לי איתכם. אני מפחדת להרוס את היחסים..

אבל בעצם כשאני לא מדברת ומתחננת כל מהלך, כל מילה כל צעד.. זה משנה אותי. ואני לא רוצה להשתנות,

אבל כנראה שזה לא יעזור...

אולי אני מדברת שטויות, לא יודעת אבל זה משחרר אותי, זה פורק לי את מה שעל הלב הבלוג הזה.

ואפאחד לא קורא בו, אבל לא אכפת לי, ובמקום מסויים אני רוצה שאף אחד לא יקרא בו, כי ככה אני שומרת את זה רק לעצמי...

אז פרקתי, שחררתי קצת מהלחץ..

מנסה לחזור למה שהיה, ואני יודעת שלא יצליח לי, וזה מייאש.