החיים מלאים אושר, צריך רק למצוא אותו

טוב החלטתי לפתוח סיפור חדש,

יותר יפה ויותר כיף לכתוב :D

מקווה שתאהבו, הנה הפרק הראשון :)

"נו אושר קחי הכל בקלות" אמרתי לאושר חברתי בטלפון.
"מה בקלות?! נפרדנו.. באלי למות" היא אמרה וכמעט בכתה.. לא הבנתי אותה ממש. למה באלה למות? כולה בן, היא תשכח ממנו ותעבור למישהו אחר.. זאת היא.
"אושר את יודעת טוב מאוד שאת תשכחי אותו מהר ותעברי למישהו אחר" אמרתי לה בדיוק את מה שאני חושבת.
"זה ממש לא ככה הפעם.. אני באמת אוהבת אותו" אמרה.. לא ידעתי כלכך מה להגיד.. הסתכלתי על השעון וראיתי שרבע ל6 ואני חייבת לעוף.
"אושר אני חייבת לנתק נדבר יותר מאוחר, אוהבת ואל תדאגי.. יעבור" אמרתי במהרה וששמעתי אותה אומרת ביי אז ניתקתי.
יש לי 10 דק' להתלבש.. אמרתי לעצמי והלכתי לחדרי והוצאתי את בגדי הריקוד במהרה.
הורדתי את הבגדים שעליי. שמתי בגד גוף, מכנס שחור קצר מעל וגופיה לבנה.
עשיתי גולגול מתוח תוך דקה בערך, אני כבר מיומנת.. הכנסתי את כל הציוד הנדרש לתיק ופלאפון ומפתחות והתאפרתי קלות. שמתי נעליים וירדתי למטה.
אמא ישבה במטבח וקראה ספר. "אמא אני יוצאת" הודעתי לה בעודי לוקחת בקבוק וממלאת בו את המים.. "מתי את חוזרת?" שאלה. "9 כרגיל למה?" עניתי.
"לא סתם אנחנו הולכים לתמי ויוסי את תרצי לבוא?" שאלה. תמי ויוסי הם חברים טובים של ההורים שלי ויש להם שלושה ילדים.. ענת שני וטל. ענת בת 19 וחצי, שני בת 16 כמוני וטל בן 12.
אני מתה על שלושתם ובעיקר על שני, אני והיא בקשר נורא טוב.
"בטח.. אז חכו לי" אמרתי לה. "טוב אני זזה" אמרתי ויצאתי מהר. הסתכלתי על השעון וראיתי שבדיוק חמישה ל6. אין עליי, מלכה.
הלכתי לסטודיו והגעתי תוך שתי דק'.
"היי מאמי" שמעתי את קורל, חברה שלי ונתתי לה חיבוק. התיישבתי לידה והתחלנו לעשות ב3 דק' שנותרו מתיחות.. המורה שלנו כבר לא עושה חימום מכיוון שכל השיעור מוקדש למופע סיום שהוא בעוד שבועיים.
מכיוון שחופש היא משאירה אותנו עד 9.
"מה שמעתי אושר ודני נפרדו?" שאלה תוך כדי שמתחתי את רגלי. "כן" אישרתי את ההודעה.
"היא עצובה?" שאלה. "כן אבל יעבור לה.. זאת אושר, היא שוכחת מבנים ככה" אמרתי ועשיתי אצבע צרדה.
"אבל הפעם לפי מה שהבנתי זה באמת אהבה, חמישה חודשים זה לא צחוק" אמרה.
"לא יודעת לא מבינה מה היא רוצה,היא נפרדה ממנו מה היא עצובה?" שאלתי אותה כבדרך אגב..
"כשתתאהבי, נראה לי שתביני אותה" אמרה לי קורל.
"בנות להיכנס!!" שמענו את המורה קוראת לנו מהסטודיו ולא הספקתי להגיב לקורל ולהגיד לה שאני בחיים לא התאהבתי ולא אתאהב! הכי טוב ככה.. לא נפגעים וחיים נורמלי.
נכנסנו כל הבנות לסטודיו והתיישבנו עד שהיא קראה שמות.
"מורן ברזילאי?" היא קראה והרמתי את ידי תוך כדי עוד ישיבת פרפר.
לאחר הקראת השמות נכנסו לשיעור ורקדנו, היה כלכך טוב.. אין ספק, ריקוד זה החיים שלי.

ב9 הייתי בבית, סחוטה מעייפות נכנסתי למקלחת. ההורים כבר היו לבושים וחיכו רק לי.
יצאתי תוך רבע שעה, אני תמיד עושה מקלחות קצרות..
שמתי עליי ג'ינס קצר גבוה וחולצה פרחונית יפה. סידרתי את שיערי החום ושמתי קצת מייקאפ ושחור כדי להבליט את העיניים ועגילי חישוק גדולים.
שמתי כפכפים יפים ולקחתי כסף ופלאפון ויצאתי מהחדר.
"הו סופסוף" אמר אחי עידן שחיכה בקוצר רוח לראות את חברה שלו, ענת.. הם חברים כבר כמה חודשים.
"שתוק" אמרתי לו והוריי קמו ממקומם ויצאנו החוצה.
נכנסנו לאוטו ונסענו עשר דק' עד לבת ים.

"שניני" קראתי לשני כשנכנסנו ונתתי לה חיבוק ונשיקה.
"את מהממת" היא אמרה לי. "אוי ממש.. את מהממת אם כבר" אמרתי לה, היא הייתה לבושה מדהים.
"באלך להישאר פה או שאכפת לך אם ניפגש עם כמה חברים למטה בגינה?" שאלה אותי.
"באלי בגינה, קצת חם פה" אמרתי ובאמת הרגשתי שנהיה לי חם. "סבבה אז אני רק אשים נעליים" היא אמרה ואני בינתיים הלכתי להגיד שלום לטל וענת.

לא ידעתי שמאותו רגע, כל החיים שלי, התפיסות, המחשבות.. הכל ישתנה.

מקווה שתאהבו 33>