'הראש אולי מבין שזו טעות,אבל בשביל הלב כל יום הוא יום העצמאות'
כמה טעויות עשיתי איתי,הוא הטעות הכי הגדולה שעשיתי.. הוא נמשך ונמתח,לא מהטעויות שנשכחו,
שכואבות ונעלמות ולומדים מהם מקבלים אותם. הוא טעות גדולה שנעמדת מולי כל בוקר,שמטיחה בי את האמת על הטעות.
להאכיל את עצמי סרטים כל פעם מחדש כשאני רואה אותו שלא אכפת לי ושזה מאחורי,ומישהו אחר יבוא - שהוא יבוא עוד מעט,
זה לא תלוי בי או משהו,רק שיבוא ואני כבר אהיה מוכנה להיות איתו,אבל זה לא נכון אני לא רואה אותי אם מישהו אחר חוץ ממנו,
וכמה שקשה להודות בזה אנחנו לא נחזור והוא המשיך הלאה,הוא לא יוצא איתנו בשישי,הוא איתה וחוץ מביום אני לא רואה אותו,
הקו הדק הזה בין ידיד לחבר מתשטש לי ואני לא יודעת להבדיל,יש את הרגע הזה כשאת מכירה מישהו,אז את יודעת אם הוא חבר או ידיד,
ועכשיו אני לא יכולה לחזור לרגע הזה ולקבוע שהוא ידיד..
וזה לא הגיוני שיפסיק להיות לי אכפת ממנו,וכן כשקורא משהו בבצפר אני חייבת לבדוק אם הוא בסדר,וחייבת לברר,כי אני יודעת
מיהו,אני מכירה אותו,את התגובות שלו,את הפחדים שלו,את המחשבות שלו.
השיר הזה כל כך מזכיר לי את הטעויות שלנו,את הרגע הזה,הרגעים הרבים האלו,אני לא יכולה לספור אותם על יד אחת,
שאנחנו נפגשים,ובתת מודע,עמוק בפנים במקום שנסתר מהראש,שרק הלב רואה אנחנו יודעים שיקרה משהו,שנהיה ביחד.
אז אנחנו עם עוד כמה אנשים ושולחים מבטים,ויודעים שזה יקרה ורק מחכים שמישהו יעשה את המהלך ואני לא מפסיקה לחשוב על זה וכבר לא מתייחסת למילים שהאנשים מסביבנו זורקים אלי 'עכשיו הפחד מהאור עושה לה קצת קשה לנשום' אני מפחדת,מפחדת ממה שהוא יגיד לי,מאיך שנהיה אחר כך
מהמבטים המאוכזבים בעיניים של החברות,מהשפיטה העצמית שלי שזו טעות.
ואז אנחנו מתחברים.. ואי אפשר להפריד אותנו,ובראש שלי רגע שלפני הראש לא מבין ולא אולי,הראש יודע שזו טעות,
אבל הראש נעלם שם בין כל הרגש והוא לא יכול לעצור את זה,הלב מתפוצץ ואתה מרגיש זרמים של הרגש ממלאים לך את הגוף בזמן שהלב דופק
בקצב מטורף ומכווץ אותך. בשביל הלב זה באמת יום העצמאות,אי אפשר לעצור אותו.
'אז אולי היא שוב תברח או שאולי פשוט תסמוך על הזמן שייקח אחריות ויחליט בשבילה על הכל'
ואז כשנפרדים ומתפצלים,וכל אחד הולך לכיוון אחר,אני שוכחת מהלב ורק הראש עובד,ואני בורחת מזה,וכן גם על הזמן אני סומכת,
משאירה את זה בידיים שלו,אם זה יחזיק אז זה יחזיק.. ואם לא אז זו לא אשמתי הזמן הוא אשם.
- - -
מתי כבר הוא יעלם? מתי אני לא אחפש אותו בעיניים? אחפש לעשות דברים רק אם הוא שם,הכל בשביל לעבור לידו..
זה מתסכל,אני לא מצליחה לשלוט על עצמי,אני אומרת לעצמי לא,אל תעשי את זה אבל זה לא מצליח הראש שם והלב כאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
