אני באמת לגמרי לא מבינה אותו,אחרי כל מה שהוא אמר ומה שלא אמר,
אחרי מה שעשה ומה שלא עשה אחרי הצעקות הנשיקות והשתיקות המביכות,
אחרי הבנות והבנים והסערות שעברו בינינו,אחרי ההחלטות,הנכונות וגם הטעויות
אחרי שהוא לא רצה להיות איתי,הוא מעז להגיד לה "אני חושב שאני אוהב אותה"
איך הוא מעז בכלל?? מאיפה הביטחון הזה לשחק בי,ברצונות שלי שתלויים כל כך ברצונות שלו,
זה מרתיח,והכי מרתיח שבין כל הכעסים האלו יש מקום בי שמאושר עכשיו,
ובין כל ההזעפות פנים והעיניים המבולבלות כשהיא סיפרה לי את זה לא יכולתי להחביא את החיוך,
אבל זה פתטי,הרי ישלו סף רגישות של ילד בן 5. הוא לא יודע מה הוא מרגיש,
ומה עם ניר? הוא חש צורך להרגיש את זה,הוא מבלבל בין רגשות,פתאום יש לי סיכוי להיות עם מישהו
ועוד עם חבר הכי טוב שלו,הוא נתקף מחשבות ניאנדרטליות ושתלטנות וחושב שהוא אוהב אותי.
זה מעצבן אותו שמישהו אחר יצחק איתי. במיוחד שזה ניר,ואני? אני לא במשוואה מבחינתו,
אין לי דעה בעניין הוא חושב שאני אלך אחרי כל החלטה שלו,אחיה עם כל בחירה,והוא צודק.
אני לא אהיה מסוגלת להגיד לו לא אם הוא יגיד לי כן. ואם הוא ישאיר את המצב כמו שהוא אני אזרום עם המצב,
ואמשיך לשחק את המשחק המעוות שלנו,ועכשיו,גם ניר הצטרף.
אוי אלוהים. מתי זה יגמר? אני מחפשת תשובה בסרטים,בספרים בחיים לראות מצב דומה לשלנו,להשוואה,
אבל אצל כולם זה נגמר,גם בסרטים העצובים ביותר הם נפרדים חוזרים נפרדים אבל בסופו של דבר היא\הוא
מוצאים משהו אחר,וממשיכים הלאה. מתי זה יקרה לנו? מתי נפסיק את זה כבר?
זה מעייף ומייגע,והאמת שכל פעם מחדש אני מופתעת מכה מסובכת אני,תמיד רוצה את מה שאני לא יכולה להשיג.
אז הוא רק אמר שהוא חושב שהוא אוהב אותי,ואני מאושרת לא מהעובדה שמישהו אוהב אותי,
ולא סתם מישהו,הוא\אלא אני שמחה משהצלחתי עמוק בלב המשימה הסודית שלי היתה שהוא
יתחרט על זה שנפרדנו,שאני אגיד את המילה האחרונה..וזה סימן שהצלחתי,אז פתאום,בבום
כבר לא אכפת לי כל כך ממנו. אני בטוחה שמחר בהפסקה המבטים המחפשים יפסקו,
אני חייבת למצוא לזה פתרון,חייבת.
בנתיים,אני מנסה להבין אם אני מרגישה ככה באמת או שסתם נוח לי עם התדמית של הקומפילקייטד,
מחפשת תירוצים ומוצאת לפחות 5 למה אנחנו לא יכולים להיות ביחד,והם הגיוניים לגמרי,
העיקרי בהם הוא של חברה,היא פשוט אמרה לי את זה בפנים,זאת תהיה טעות אני
לא מוכנה שהוא יפגע בך ככה,שוב. תזכורת לעצמי-אין עליה. היא באמת דואגת ואם הייתי
במקומה לא היתי נותנת לה להתקרב מטר אליו. אבל איך אפשר להתרחק?
"ואת חולמת על דברים שפעם הוא הבטיח",הוא לא קיים,לא קיים כלום. אם זה לא הצליח בעבר
אז למה שזה יצליח עכשיו? ולמה אני מנתקת לו את השיחה במקום למשוך אותה? ואחר כל מתחרטת ובוהה בטלפון?
מצפה שהוא יתקשר ויגיד שזה היה נשמע כאילו רציתי להגיד משהו. או סתם לדבר. למה
הוא הופך הכל קשה יותר? מסובך? איך מתמודדים עם זה? ועם ניר? איך מבחינים בין רגשות,
הכי נוראי שמיום ליום הבחירה הסודית במוח שלי בין שניהם משתווה,זה מפחיד אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
