אני לא ממש יודעת מה אני רוצה עכשיו.
הוא שבר בי משהו,אין ספק לזה אי אפשר להתכחש או להמציא דמיונות או לשקר על מה שקרה,הפעם אני אמיתית וכנה,
אפילו עם עצמי .
אני יודעת שרציתי להיות איתו,רציתי שהוא יחבק אותי וילך איתי וינשק אותי ויהיה רק איתי ושכולם ידעו שהוא שלי ושאני שלו,
אבל הוא הרס את זה,ואני אוכלת את עצמי מחדש איך לא הקשבתי לתחושות שלי ..
הרי הרגשתי שמשהו לא בסדר,ידעתי ובכל זאת נתתי לעצמי להמשיך איתו,נתתי לעצמי להתאהב בו כל דקה,כל שיחה
כל מבט כל נגיעה שהייתי צריכה לעצור,אולי אני נהנית לראות אותי ככה,נהנית לראות אותי נופלת ממקום גבוה,
ממקום טוב,לא יכולה לעמוד בזה שטוב לי לא מאמינה בזה.
אז כשזה נגמר הוא שבר אותי,כי למרות שהמערכת יחסים הזאת הייתה הכי לא יציבה בעולם,היא הייתה הדבר
הקבוע היחיד בחיים שלי ולצערי היא פשוט נעלמה,הוא נעלם כמו שפחדתי שיקרה
הייתי די הרוסה והחברה שסבלה אותי יום אחרי הפרידה הייתה בהלם ולא הפסיקה להגיד כמה שבחיים
היא לא ראתה אותי ככה ואני לא הפסקתי להגיד כמה שאני בחיים לא אתאהב יותר.
כל כך הרבה דברים רצו לי בראש ואפילו לא אחד מהם לא היה קשור אליו .
רק רציתי שהוא יתחרט על זה קיוויתי כל שניה שהוא יתקשר ויגיד שהוא אדיוט ושהוא מצטער,
ושהוא טעה אבל הוא לא התקשר ואני לא הפסקתי לבכות,זאת הפעם הראשונה שמישהו שובר אותי ככה ,
כל כך כעסתי שהיה לו את הכוח הזה בידיים להרוס אותי בשניה.
כל שיר פתאום נראה לי שלנו,כאילו נכתב על המצב שלי כל מילה התחברה לי למצב וגרמה לי עוד
יותר לא להבין,ולכעוס על זה שאני לא כועסת עליו אלא על עצמי.
זה היה ברור לשנינו שלא נדבר אחרי זה,אפילו לא מילה החלפנו ואני לא הפסקתי לחפש אותו בכל מקום
לא האמנתי שאני,החזקה תבכה כמו ילדה קטנה כל הפסקה רק מלראות אותו מתעלם או עם מישהי אחרת.
בימים הראשונים רק רציתי לחזור אליו,לא ראיתי אנשם אחרים,הכל היה נראה לי מיותר אם הוא לא נמצא שם,
חסר טעם ומשמעות והתלות שהייתה רק גברה כי לא יכולתי לחשוב על סיבה לעשות דברים אם הוא לא שם,
אם הוא לא לבית הספר יכולתי פשוט ללכת הביתה כי אין לי מה לחפש שם,וניסיתי באמת שניסיתי לשקר לעצמי ,
ולמצוא סיבות אחרות אבל זה רק גרם לי לבכות .
עבר זמן והפסקתי לבכות בהפסקות ומבלי לשים לב חשבתי גם על דברים אחרים,אבל הוא עדיין היה שם מסתכל עלי מדי פעם
וחותם את המקום שלו בראש שלי להמשך היום . קצת אחרי הדבר היחידי שחיפשתי זה בנים אחרים,איך לגרום לו לקנא,
ושהוא ידע, שאני יכולה להמשיך הלאה למרות שבפנים המחשבה עדיין גרמה לי לבכות ונראתה לא הגיונית.
המבטים שלנו נפגשו לעיתים קרובות וזה היה מביך וצבט לי בלב כל פעם מחדש איכשהו זה נהיה שגרה שאנחנו לא מדברים,
אני מעמידה פנים שאני כבר לא מחפשת אותו כמו אז ומצליחה לעבוד על כולם וגם קצת על עצמי,מנסה להמשיך הלאה
בתקווה שהוא יאמין שאני ממשיכה והחיים זרמו לידינו וזה נהיה רגיל.
שכנעתי את עצמי שזהו,שאני חייבת להמשיך הלאה והדרך היחידה לעשות את זה היא לדבר איתו ושנחזור להיות ידידים,אז הלכתי ודיברתי איתו
וזה היה מוזר ושנינו ידענו מה להגיד אבל זה פשוט לא יצא החוצה טוב,והרגשנו שהתפספסנו אבל לפחות דיברנו.
ישר הוא שם את היד שלו עליי ואז הבנתי שאולי זו טעות כי עם הנגיעה הראשונה הזאת אחרי חודש של אפילו לא מילה,
צצו גם הרגשות והתקווה הזאת שנחזור להיות ביחד שמזכירה כמה אני חלשה על ידו שאני שונאת כל כך.
ואם הגיעה הזאת לא מספיקה אחרי השיחה ובזמן התחבקנו 2 וזה נוראי שאני זוכרת .
וחשבתי שרק לי זה נראה מוזר שהוא מחבק אותי ככה ומדבר איתי ככה כל כך מהר וחוזר לשטויות שהיו פעם שלנו ועכשיו
הן כבר של מישהי אחרת,אבל גם החברות לא הבינו והיו מופתעות מהמגע הזה וזה מעצבן כי הוא לא מבין,לא מבין כמה זה עדיין קשה,
הוא הפיל את עצמו עלי יותר מדי מהר ואני לא יכולה לעכל אותו שוב במהירות הזו,גם לזה אני צריכה זמן.
בשיחה בבית ספר עוד שמרנו על איזון אבל מאחר הצהריים הגבולות פשוט נחצו ורצנו עם זה,וידעתי שזה לא בסדר אבל
איך אפשר לוותר על הזדמנות לדבר איתו?
איך אפפשר לא לענות לו בפלאפון? או שהוא צוחק איתי? או מזכיר לי בדיחות של פעם? או שולח לי הודעות בצ'אט? איך?
וזה גרר אותי לזמנים של פעם והוציא אותי מהמצב הבטוח הזה שהייתי בו כשלא דיברנו שאסור היה לי להרגיש ואיכשהו
זה עבד לי וכשלא דיברנו הכל נעלם,אבל עכשיו כל השאלות ששאלתי את עצמי בפרידה חזרו ועדיין אין תשובות,אז
הם מהדהדות לי בראש ומביאות איתן המון תחושות ורגשות שאני לא רוצה להרגיש,שאסור לי להרגיש.
מבין כל התחושות האלו והבלאגן שהולך אצלי עכשיו,אני יודעת שאני לא רוצה אף אחד עכשיו שאני לא
מסוגלת וכן , גם אותו אני לא רוצה עכשיו,גם אם הוא ירצה אני אצטרך להיות חזק ולעצור את עצמי.
ורוני,שנמצאת באותו המצב שאני הייתי,לראות אותה שבורה ככה אני כל כך מבינה אותה,היא לא קולטת כמה,
שכולם מקללים אוו סביבך ואומרים שהוא אדיוט ושהוא לא מבין מה היה לא בידיים ולך לא אכפת,את רק רוצה אותו בחזרה,
מצידך שגם לא יבקש סליחה שלא יצטער,שרק תהיו ביחד שוב ושהוא לא יעזוב אותך יותר.
קשה לי להגיד לה שזה עובר כמו כולם,ושהיא תתגבר על זה,כי ידעתי כמה שנאתי שאמרו לי את זה,
לא רציתי שזה יעבור רציתי שהא ישאר,לא רציתי להתגבר עליו,אהבתי את העובדה שאני אוהבת אותו ושאני שלמה עם זה,
וזה מה שכאב זה מה שהוציא כל כך הרבה דמעות העובדה שהוא לא.
אני לא רוצה לשקר לה,להגיד לה שזה עובר מהר ואת תשכחי ממנו,כי היא לא תשכח,הוא ישב לה במחשבות עוד הרבה זמן,
והיא תחפש אותו בכל מקום וגם תמצא ותכאב ותפגע ותשנא את עצמה על זה,תחפש את מה שהיה בינהם אצל אנשים אחרים
ותקנא ששם זה עובד ותאשים את עצמה,תתלהב מבנים אחרים רק בשביל שהוא יקנא אבל הוא לא יקנא,והיא תמשיך במשחק המעוות
הזה לבדה,בזמן שהוא כבר עם אחרות והיא תשבר,כל פעם מחדש . היא תצטרך להתאפק לא להתקשר אליו למרות שהיא חייבת ושהאצבעות שלה
זורמות כדרך קבע לשם שלו,למרות שהיא כמהה לקול שלו שהרגיע וריגש אותה ולשיחות שלהם כל השיחות לארוכות וגם לקצרות וגם לשתיקות שאמרו הכי הרבה,למגע התמים הזה של שניכם ולחיבוק הגדול שעטף אותה והשכיח הכל,ששם אתכם מרכז העולם שניכם,נגד כולם ,היא תצטרך לעצור את עצמה מלקפוץ עליו בהפסקות או ומלזרוק לו חיוכים על בחדר מלא באנשים על בדיחה שרק שניכם מבינים,ומלסמס לו כשמשהו חשוב קרה או מצחיק או סתם משעמם לך,להתרגל לעבור לידו מבלי להעיף מבט ולאכול את עצמך שאת לא יכולה להיות שם בשבילו,לשמוח איתו ולכאוב איתו.
והתקווה הזאת שתחזרו היא לא תיעלם פשוט עם הזמן תמצא מקום מחבוא טוב יותר בתוכך.
היא לא תבין איך זה שהוא פתאום לא מרגיש ותתייסר על זה . היא תרצה שהוא ילמד אותה את זה,את הקסם הזה שפתאום אין אהבה ,
פתאום זה נעלם אבל היא לא תבקש.
אני מקווה שנתרחק ושהוא ירגע,שיבין סופסופ שקשה לי ויפסיק להיות כזה בן,שיסתכל לי בעיניים כל פעם שהוא זורק לי משפט שלנו,
שמסמל את כל החצי שנה הזאת ויראה את העצבות ופשוט ילך,ילך למקום אחר שאני לא בו,שיעלם לי ואני לא אמצא אותו כשאחפש,
אני רוצה שהוא יבין את זה,יבין שהכי טוב בשבילי זה לא הוא.
אבל הוא לא מבין,והוא מגזים והנה,הרגשות מתעוררים ואחרי שהייתי גאה בעצמי על זה שהוא מאחורי כבר,הכל מתנפץ.
חשבתי שאני מוכנה לשמוע שהוא עם מישהי אחרת ,מוכנה לזה שהוא ידבר איתי ויצחק איתי ויחבק אותי ואני לא ארגיש כלום אבל אני לא
ועכשיו מאוחר מדי ואני מרגישה את עצמי נהיית מדוכאת שוב,וכשאני לא איתו אני לובשת חיוך מזויף כדי שהוא יראה שטוב לי גם בלעדיו ,
ורק כשאני איתו אני מרגישה בנוח ומחייכת מרפלקס.
זאת סוג של אהבה ראשונה,והכי מתסכל שזה חוקי לגמרי לא לשכוח אותו,מותר לי לא לשכוח אותו .
אבל אני חייבת כדי שהיא תהיה הראשונה ולא היחידה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
