מה , מה בשם האלוהים אני רוצה ?..
אני יודעת שאני בת 16 ושזה הזמן . זה הזמן שבו מותר לי לא לדעת מה אני רוצה ולטעות , לטעות הרבה.
הגיל הזה הוא מין תירוץ , יש לי אישור , אישור לשקר ולברוח ולשכוח בלי שפיטות כי זה הגיל .
אבל אני לא יכולה להמשיך ככה , לאן אני ממשיכה מכאן ?
אני משלה את עצמי , אני משקרת לעצמי , האם האישור הזה מתקבל אם אני עושה את הדברים האלו לי?
אם אני משקרת לעצמי , בורחת מהמחשבות שלי ושוכחת טעויות ? .
טוב אני צריכה ציר זמן . ממש כמו בהיסטוריה לסדר את האירועים ואז לסכם , לסכם ולצמצם הכל .
אז ברביעי בערב שלפני הטיול היינו ביחד אצל סבתא של רותם והיה מדהים ודיברנו על מחויביות ,
כמו תמיד הוא זרק הערה על זה לאוויר וזה נגרר לשיחת זוגיות כשאנחנו מחובקים .
ואז שם בתנוחה שרואים רק בסרטים עם בן אדם שרואים רק בסרטים בלילה , לגמרי מהסרטים
הבנתי שהוא חשוב לי , וחסר לי ויכול להיות שטעיתי וכל הדיבורים שפיזרתי
אצל כולם על יזיזות היו רק נסיונות להחזור לסוג של קשר אליו , לחדור לו ללב , שוב.
אז בסוף של אותו לילה מהסרטים או יותר נכון מהספרים וכמה קראת על הבנות האלו , שיושבות מחובקות
בזרועות של חבר שלהן ונמסתי ואף פעם לא חשבתי שיש מישהו שרוצה להחזיק אותי ככה .
אבל הוא החזיק , ועבר עוד שלב בדרך ללב שלי.
הלילה הזה היה ההגדרה של יזיזות, ישבנו עם כולם ואז עברנו רק שנינו וכשכולם לא שמו לב ,
חמקנו החוצה למחסן , כן כמה הזוי זה נשמע .. וזהו ואז היינו רק שנינו והכלים .
בסופו של הלילה מהסרטים הזה היא שלחה לו הודעה ,ואז הסרט רומנטיקה שלי
הפך לדרמת נעורים . וה"ער?" הזה שינה לו את כל הראש .
ועד שחשבתי שאולי הפעם הוא יילחם עלי וילחץ וישאל ואז אני אסכים 'בלית ברירה' לביחד שלנו.
אבל מאותו הרגע זה לא היה אותו לילה,והניצוץ הזה נכבה וידעתי כשנפרדנו שהנשיקה הזאת על
הלחי אומרת כל כך הרבה .
אחרי הלילה הזה לא הפסקתי לחשוב עליו , על זה שהוא לא שלי יותר ושלו , כבר לא אכפת .
למרות זאת איכשהו היהירות שלי נטעה בי הרגשה שזה לא נגמר ושהוא רוצה יותר , עדיין .
לא הייתה בי מוטיבציה לצאת לטיול הזה בשיט , ובזמן שניסיתי להחדיר בי תירוצים אחרים התת מודע
שלי ידע שזה בגלל שהוא לא בא , ושוב תפסתי את עצמי משקרת לעצמי ולא הבנתי למה אני מסתירה אפילו
מעצמי את הרגשות שלי .
ואז ביום הראשון של הטיול כשהבאנו את התיקים של החניכים בשעותה ערב הוא היה שם סחב כמה תיקים של גימלים .
ולא יכולתי להפסיק לחייך והרגשתי בי משהו ניצת מחדש , מתעורר .
וכל הערב שנינ ו היינו עסוקים בחניכים ושטויות ורר בלילה כשכולם התפלגו לשיחות האישיות או לקבוצות המצופות
ראיתי אותו שוב , אז ישבנו אני וגל , וסיפרתי לה על אותו הלילה מהסרטים שלי ,
ואז בדיוק אז הוא עבר שם , חלף מולי , ממש מולי איתה .
וזה שרף והרגשתי משהו נשבר , מתנפץ בי . ובתוך 5 שניות החומות שהוא קילף נבנו מחדש.
אחר כך באותו הערב התעלמתי ממנו , ורציתי לישון איתו , כל כך רציתי לישון איתו . להרגיש שמה שיש ביננו הוא לא רק פיזי.
אבל הוא פישל ואני פישלתי והירידות הילדותיות שלנו מנעו את זה,כי זאת הדרך שבה אנחנו מתקשרים .
אז כל היום השני לא ראינו אחד את השני כי היינו עם שכבות שונות ואכלתי את עצמי על זה שלא הישנתי איתו ושלא לקחתי
צעד ופעלתי ולא חשבתי על זה יותר מדי.
ובאוטובוס חזרה שוב , רציתי להיות איתו לשים עליו את הראש ולשחזר את התחושה הזאת ,
שרק שנינו שם ושטוב לנו ושכל הדברים שהרסו לנו את הקשר בראשונה נעלמו .
ואז כאילו אלוהים מסתכל מתכנן וצוחק,הוא עולה לאוטובוס דווקא לשלי. ויכולתי שנשב שנינו ,
אבל לא הייתי חייבת להגיד את זה .. הייתי חיבת להרוס ולצפות שהוא לא יוותר לי .
ואז באו הלימודים , ישר אחרי הטיול ביום הראשון הלכנו לרותם אחרי בצפר ובערב ,
קיבלתי את הלילה הקסום שלי , מהסרטים שוב .
והיינו רק שנינו על המיטה כששירים שקטים מתנגנים מהמחשב , מדברים על המחשב וצוחקים על שטויות של בני 16
ושוב , מדברים על הזוגיות שלנו , כשהוא מפשר עוד הערות ורומז ורומז ורומז .
אחרי היומיים של האכילה הפנימית שלי , שאני חולמת על מה שהוא חולם ,
אם אנחנו באותו ראש בכלל אם הוא שכח בעוד אני נזכרת .
בשלב מסוים הוא הפסיק לרמוז ושוב ההתחמקתי בדרכי המתחכמות שהוא תמיד שנא .
ואז ב12 שכבר היה מאוחר ממש כמו סינדרלה הלכנו הביתה ובנקודת המפנה , כשהלכנו שנינו לכיוונים שונים
לכיוון הבתים , ממש כמו בספרים וממש כמו בסצנה מסרט עמדנו שם , ועוד כשאני באתי ללכת ולחלום
על הלילה הזה ולכעוס על עצמי קצת ומצפה להמשיך את המשחק החולני הזה שאנחנו משחקים ,
הוא עצר ושאל , "מה אנחנו עושים?" וכבר לא היה לי לאן לברוח .
אז עמדנו שם חצי שעה שנראתה כמו נצח שבמהלכה השאלה התפתחה לאם אנחנו ביחד , זורקים "כן" ו"לא" כל אחד בתורו
מנמקים כל תשובה ובדיוק ברגע ששכנענו את השני מתחרטים .
ומה יש לי להגיד ? כשהוא אמר את ה"לא" הזה בפעם הראשונה זה כאב לי כמו כוויה .
ולא משנה כמה אני אנסה לשכנע את עצמי בכל ה"מה לא ? " וכל ה"כן" שבאו אחרי ,
הוא אמר לא . הוא חשב לא . ואז 2 דקות לפני שחצי שעת הנצח הזאת עברה הוא אמר "כן"
והייתי שמחה,הייתה בי הקלה ורק רציתי לחייך..והייתי בטוחה שזה נסגר ונגמר ושהתבגרתי והתקרבתי אליו
רק כדי לשמוע אותו אותו מתחרט , ואומר "לא",הרגשתי את החיוך שלי נשאר ואת המבט שלו בוחן אותו
לא מבין למה אני מחייכת , יכולתי לדמיין את המחשבות שרצות לו בראש עכשיו , ששיחקתי בו
ושזה מה שרציתי מההתחלה ושהוא עשה את ההחלטה הנכונה .
ושם זה נגמר. לפחות לפי ההגדרה שלנו .
כי ברור שאחרי שאמרתי לו ביי ושאני הולכת כי קבענו שלא , ושאני לא כועסת ולא כלום
צלנוהוא בא לנשק אותי והיה תורי להגיד לא , אני מתחרטת בלא הזה וגאה בו בו זמנית .
אז הוא אמר שזו נשיקת פרידה אז אמרתי שזאת נשיקת פרידה ונתתי לו נשיקה על הלחי.
ואז הלכנו כל אחד לביתו , והיה יום שני והיה לנו סיור ולא דיברנו שניה ,
והיה יום שלישי ולא דיברנו .
והיה יום רביעי , ואז זה התפוצץ .
ואז בפייסבוק אני לא מאמינה שאני כותבת את זה,רבנו את הריב הכי מכאיב שהיה לי .
והוא אמר לי הכל ,כל מה שהוא הרגיש ממני כשהיינו ביחד,כל מה שטעיתי בו
כמה שהכאבתי ופגעתי ולא התייחסתי ושאפילו לא ניסיתי וכמה שלא אהבתי.
והמילים האלו ניפצו אותי ומצאתי את עצמני בוכה מול מסך מחשב כשאני יודעת
שהוא מחכה לתגובה שלי,ולא ידעתי מה להגיד .
ולא ידעתי מה אני רוצה להגיד לו רציתי שהוא יסלח לי אבל גם שיבין שהדברים
האלו לא נכונים ושאני אהבתי אותו .
ואז איכשהו הפסקנו לריב והוא אמר מחמאות ידידים והם ניפצו אותי בדיוק באותה מידה
שהעלבונות שלו ניפצו .. ואז התנתקתי.
והיה יום חמישי והיה מביך , כרגיל .
והיה היום . ודיברנו והוא התעלם קצת והראה לי שלא אכפת לו כבר ונפגעתי וחשבתי על זה כל ה2 הראשונות.
עד ההפסקה שעלינו ביחד במדרגות והוא , כמובן , כהרגלו כוון אותי לבנים אחרים בציניות
"אז למה שלא תלכי אל.. ?" ברגע שאני אומרת הערה אחת קטנה על אחד הבנים זאת ההער שאני מקבלת כתגובה ,
וברור שאני עונה "אולי אני באמת אלך" ואז הוא אומר "טוב תלכי" ואז שנינו מסתכלים אחד על השני
קצת אבודים ומבינים שהמשחק הקטן שלנו נגמר , ואז אחד ממנו נכנע ונותן חיבוק לשני ואומר "נראה לך?" .
התבנית הזאת חזרה כל כך הרבה פעמים אצלנו .. והיום היא קרתה עוד פעם .
בבקשה אני מתה לדעת מה הוא מרגיש ..
ואני לא יודעת מה אני מרגישה או מה אני רוצה .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
