בד"כ תמיד כשאני ניצבת לפני העמוד הריק,תמיד יש לי מה להגיד.. אני באה במטרה,
לא במקרה נספחת לישראבלוג,והיום אני מפחדת לכתוב את הדברים כי זה יוכיח שהם אמיתיים,שזה קרה.
אני לא הולכת להתקבל לקורס. אני יודעת את זה,אני אומרת את זה לעצמי ומחכה לניצוץ של השקר שיצוץ בי,
כמו תמיד,כמו שאתה אומר לעצמך שאתה מכוער או שאף אחד לא אוהב אותך תמיד צץ בך הרגש הזה שאומר לא נכון.
ועכשיו,אני פשוט יודעת,זאת עובדה,לא הייתי חרא,אבל גם לא הייתי הכי טובה,יכלתי לתת כל כך יותר,וחבל.
רק המחשבה על כל החברוים שלי מתקבלים,ואני לא.
אז אני לא רוצה לכתוב על האכזבה שלי מעצמי,מהרתיעה שלי מהמילה מיונים,וקורס והדרכה.
אופ בחיים לא אכזבתי את עצמי כל כך. אני יודעת שאני מסוגלת ליותר.
היה מדהים שם,חוויה יוצאת דופן,באמת היה קשה לא להישבר,עם כל הלחץ והבלבול..
אז בכיתי לשחר קצת לפני הסוף,נראלי שיכולתי להחזיק את זה עד הבית,אבל הדמעות פשוט זרמו,
ברגע שהיא העלתה את השם של ניר לא הצלחתי להחזיק את זה.
מה אני עושה לעזאזל? ניר נועם ניר נועם,מה אני חושבת שאני מלכת העולם? שאני אתעטש והם יעשו מה שאני אגיד?
בלי להתחשב ברגשות שלהם,בלי לראות עתיד טוב לשניהם,בלי ריאליסטיות.
כדיברתי עם יובל בלילה,בשקי שינה,אז אני שכבתי בשל נועם,וניר מצד שני,היה קשה לא לשמוע את ניר
לוחש ליובל שידאג שאני לא ישנה בשק שינה של נועם. הוא כאילו דואג לי? שאני לא אגרר לזה?
או שהוא רוצה אותי לעצמו? או שהוא יודע שנועם הולך להיות עם מישהי?
איך להתמודד עם זה? הוא הפסיק לחבק אותי. נועם פשוט לא מחבק אותי יותר,מאז,
היה לי קשה לא לחשוב על עם מי הוא בכל רגע במיונים,אופ די אני באמת רוצה לשכוח,
נוווו אלוהים בבקשה תן לי לשכוח אותו,אני רק רוצה להמשיך הלאה,מה כבר ביקשתי להפסיק לאהוב אותו?
ובמקום להתגבר עליו,ניר נכנס לסיפור,כאילו זה לא מספיק קשה. אז הוא מתקשר כל יום ושולח אסאמסים
וכל צלצול אני מקווה שזה נועם,עדיין,וכשאני רואה שזה ניר אני מחייכת. מה זה אומר?
ברגע האמת אני אבחר בנועם על פני ניר,אני יודעת,איך מתגברים עליו?? איך??
והזמן לא היה אמור לעשות את שלו כבר? רבאק נפרדנו לפני 3 חודשים.
וכשאני חושבת על כל זה ורק על זה,להכניס גם את המעבר לסבא וסבתא. איך אני מספרת לאבא?
זה יהרוג אותו. איך אני מדברת לפנים החזקות האלו,שברגע שקולטות את ההבעה שלי מגיבות בהתאם
ונרגעות והופכות לשבירות כל כך. איך אני מספרת לו שלא טוב לי כאן?
שאני מתגעגעת לאמא,למסגרת נורמלית לבית רגיל? ולמה אני צריכה לבחור בכלל?
בין שניהם? ואחרי זה להביט בהם כשהם ברצפה ולהגיד כמה הם הורים טובים כשהם לא.
אני מבינה את זה,אני הראשונה,אני הניסיון אבל למה כל כך הרבה אנשים ראשונים,ניסיוניים כמוני,
לא צריכים לעשות את הבחירות האלו? להתמודד איתם? די נסיתי 17 שנה לעטוף את זה בנייר פצפצים שחור,
לנסות ולעצב את האמת,אבל תכלס הייתם ואתם עדיין,חרא הורים.
איך העזת להגיד אני אוהב אותך? לא באמת,מה חשבת שאני ארגיש?
מה חשבת שזה יתן? אפילו לא עשית עם זה משהו. כמה אפשר? כמה חרא אני יכולה עוד לסבול?
באמת? זה כבר לא משחק ילדים,כבר לא קיץ פה,אנחנו לא מתנסים ולא משחקים,
אנחנו כבר מכירים והרגשות עפים באוויר,והתחיל לכאוב. אז תפסיק
באמת תפסיק,הפעם ברצינות נפסיק לגמרי,אם אפשר לא נדבר ולא כלום,אל תפנה אלי
אם זה יעזור לך,אל תסתכל עלי,כלום קשה לשמוע שאתה מתחרמן על כולן ובסוף מנסה איתי כי אני הפור שור שלך.
זוכר שפעם זו היתה אהבה? ממש כמו בסרטים,הולכים יד ביד צוחקים,נהנים והכל היה עובר לידינו.
בקושי היינו חושבים על זה,ולא היינו נסחפים. עכשיו? תראה מה נהיה משנינו,מהמערכת יחסים הזאת.
אנשים שואלים אותי מה היינו ואין לי מושג איך לענות. מה? להסביר קודם שנהיינו ביחד? שהיית הנשיקה הראשונה שלי.
שזה היה תמים וצעיר. וכשנפרדנו,שמחתי,יותר מדי. וחזרנו להיות כרגיל,בלי להתייחס לחודש שלנו ביחד,
אבל כמובן שאי אפשר להמשיך כרגיל.. והנה טעות מספר אחת : היינו יחד,בלילות. ואז החלטנו שזהו,שאנחנו מפסיקים ובאמת הפסקנו,עד לתחילת הלימודים.
ושוב לילות מזדמנים,הכי יזיזים הכי בלי רגשות..? אז הגענו למסקנה שאי אפשר ככה,והנה טעות מספר 2 : חזרנו,למרות
שהדברים והבעיות שבגללם נפרדנו בפעם הראשונה לא נפתרו בכלל. אבל זה לא עצר אותי מלהתאהב בך ולא לשים לב לדברים שהיו
ברורים לך,כמובן רק לך,מבלי לשתף אותי.. אז נפרדת ממני,והייתי עצובה. באמת עצובה. שבורה..
אז לא דיברתי איתך כי לא יכולתי,כי בבוקר הראשון שקלטתי אותך יורד במדרגות,את שאר היום ביליתי בשירותים,ובוכה.
ומהרגע הזה הבנתי שאנחנו לא יכולים לדבר. אז חלפו שבועיים שלושה עד שהגעתי למסקנה שלא באלי יותר,והאכלתי
את עצמי שאני יכולה. אז דיברתי איתך והכל חזר להיות כרגיל. אבל עדיין,הבכי היה שם מתחפש לסיבות אחרות.
והנה, טעות מספר 3 : לפני חודש בערך? בלילה אחד,היינו ביחד. וזה הספיק,הספיק כדי להרוס הכל.
כדי לערער אותי לגמרי,כדי להשען עליך בהחלטות שלי כדי לעשות הכל בשבילך לציית לך,תמיד.
ואיכשהו גם ניר נכנס,אני לא זוכרת מתי. אבל טעות מספר 4 : ניר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
