אבל למה יש לי את זה ? למה אני צריכה את הנטל הזה ?
למה אני לא מסוגלת להיות בקשר נורמלי וטבעי ? אני דפוקה ומתוסבכת ובאמת שעוד לא ראיתי משהו כזה
ונממממאס מאלו שחושבים שהם מביננים את זה כי ההורים להם רבו אתמול בלילה או בגלל שהם רבו עם החבר שלהם או שמיקמו אותם במקום גרוע בריקוד .
אז תתעוררו ותבלעו כבר את הבעיות המינימליות שלכם .,
אל תדברו איתי ותבכו לי ותצפו שאני אנחם ותגידו לי שהחיים שלכם קשים ומסובכים ושאני אבין ושאני אחייך ואעודד ואגיד לכם
שאתם מסכנים ואני מרחמת עליכם . אבל אני לא , אני לא.
אתם יכולים לבוא לעשות לי את כל זה אם הורים שלכם התגרשו בגיל 6 והייתם עדים להכל ,
והזיכרון הראשון שלכם מאבא שלכם זה שהוא זורק את הכוסות על הרצפה את אמא טורקת את הדלת כשאתם
אוספים את הרסיסים מהרצפה .
כשאמא שלכם תגיד לכם בגיל 15 שצדקתם כל השנים ושהם התגרשו בגללכם ושאתם אשמים ושפירקתם את המשפחה .
שאחרי 16 שנים שבהם אמא גידלה אותכם וזכיתם לשבת שנייה אצל אבא וזהו ,
אמא מנתקת איתכם קשר ואומרת שהכל באשמתכם ושאתם רק נזק ואתם מתגעגעים
אליה, כל כך מתגעגעים אבל לא יכולים לעשות כלום כי היחסים שלכן נהיו משחקי אגו ,
והיא לא תתקשר כי היא גאה מדי בשביל להרים טלפון כי אתם עסוקים התנועת נוער הלוחצת שם אתם מרגישים שאף אחד לא מעריך אותם
ושקרעתם את התחת בשבילם 3 שנים סתם , עסוקים בלהבין מה את עושה עם היזיז שלך שבעצם סוג של חבר
אבל לא רוים שאנשים ידעו מזה ולא רוצים לקרוא לזה ככה בגלל שיש לכם פחד ממחויבות כי לא הייתה
לכם דוגמא לקשר מצליח אף פעם ואתם בטוחים שזה יוביל רק לשבירת כוסות ולטריקת דלתות ולבכי ואין לכם דמעות מיותרות להוציא על אכזבות
אתם יכולים לבוא לבכות לי שהחיים שלכם קשים משלי כשהלהקת ריקוד שלכם תתפרק ,
שהייתה המסגרת היחידה שבאמת הרגשתם בה שייכים אחרי 3 שני ,
ם בה קשות של שקרים וסיבוכים ונגיעות והטרדות שנחשפו השנה
וגרמו לפירוק שלה ,אחרי שייקחו ממכם את מקור הפריקה היחיד שלכם , את הדבר היחידי בו אתם יכולים להתבטא ,
את הדבר היחידי שנשאר יציב בחיים שלכם אחרי הגירושים והמעברים והבלאגנים .
החוג ריקוד הראשון שלי היה כשהורים שלי התגרשו הם חשבו שאני צריכה להתעסק בדברים אחרים ולא בגירושים ,
והם צדקו ואני התאהבתי בזה והצלחתי ונהייתי טובה והייתה לי להקה וזה הדבר היחיד
שהכמתי לעצמי לאוב כי ידעתי שזה תמיד יישאר שלי , אבל זה לא , הם לקחו לי אותו
את הדבר היחיד , היחיד שנשאר שלי ועם הגניבה הזאת לקחו ל י גם את המסגרת ומאז אני מתפרקת.
הכל נופל לי מבין הידיים , במשך שנתיים שתקתי בקשר להטרדות וידעתי הכל ,
על מה שהוא עושה והייתי מעורבת ושתקתי במשך שנתיים כדי לשמור את זה כי לא יכולתי לתת לזה לברוח כמו שאר הדברים
בחיים שלי .
שנתיים שלמות שאכלתי את החרא הזה בשביל לא להגיע למצב הזה של עכשיו .
בשביל שאני אמשיך לרקוד ולברוח מהבית, ולחייך שם וזה עשה אותי מאושרת .
והיינו ילדות , סוף כיתה ח' בנות 13 וחצי , הסימסמא הייתה אבל אל תספרי לאף אחד . טוב ?
ואחרי שזה התגלה אף אחד לא מבין אותי למה שתקתי שנתיים כולם חושבים שאני ילדה מטומטמת
ולא אחראית , אבל אני אחראית , אני כן ! לא יכולתי לספר לא יכולתי לתת לזה לקרות .
וגם היא לא . היינו בסיפור הזה בייחד זה היה הסוד שלנו ועכשיו כולם יודעים מזה ,
כולם יודעים על זה ובמשך חודשיים סבלתי את המבטים המרחמים\כועסים האלו על דבר שאני לא
מצטערת שעשיתי , שלא סיפרתי .. כי הייתי הולכת לאיבוד בחיים האלו .
ואחרי כל זה אם אכזבו אותכם כל כך הרבה פעמים שכבר הפסקתם לספור ,
ואם אתם לא יכולים לפתח מערכת יחסים נומלית בגיל 16 כי המסרים שהעברתם בין ההורים שלכם מגיל 6 היו
כל כך נוראיים ועוינים ואמא תמיד אמרה שגברים הם מטומטמים והם ידפקו אותך .
ואבא אמר שאמא מפגרת וסתומה והוא לא יודע למה הוא התחתן איתה .ואת לא רוצה שמישהו יגיד את זה עלייך אף פעם .
אז אני מנסה להטל עכשיו במערכת יחסים ואני לא מסוגלת לסמוך עליו להפתח אליו כי נעלתי את עצמי
אני עושה צעד אחד קדימה ואז לוקחת 2 אחורה , ואני מפספסת אני יודעת את זה
אבל לא סובלת קשר , זה לוחץ לי וחונק אותי ואני מפחדת להפגע .
שלא נדבר על זה שנפטרה מסרטן מישהי שהייתה דמות כל כך חשובה בילדות שי
ולימדה אותי כל כך הרבה , ועוד מישהו מסרטן שרק המחשבה עליו מעלה בי כל כך הרבה פלשבקים מחויכים ,
ובאמת שנגמרו לי הדמעות כבר .
אבל אני חייבת לנחם אותם ,ולעודד אותם כי אחרי הכל החיים שלך ממש ממש קשים כשהבעיה הכי גדולה שלך
זה שנפרדת מהחבר שלך ואת מתחרטת על זה או שגילית שאח שלך מעשן (תתבגרי , כולה סגריות זה לא שהוא התאבד) או
שלסבא שלך שאת רואה פעם בחודש מרצונך אבל פתאום אכפת לך ממנו יש אלצהיימר והוא לא יזכור אותך
בביקורים החודשיים שלך (גם לסבתא שלי יש אלצהיימר ,כן היא לא זוכרת אותי אבל לפחות היא חיה) .
זהו נגמרה הפריקה .. אם הייתי רוקדת זה היה קצר יותר ולא היו כואבות לי הידיים עכשיו ..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
