מלאך שומר- סיפור בהמשכים

ישר נלך לפרק סבבה?!

יאללה הפרק! D:

~

הם שמעו את צעדיו מהדהדים בחדר החשוך של הטירה.

"איפה אנחנו"  הוא שאל

"אמ..מרק אין לי מושג"

מרק:"אז רגע, קיו מי זה היה?"

קיו:"אין לי מושג"

מרק:"בטח אקומי דואגת"

קיו:"ומה היא ואינו יעשו שם? לבד? בטח חשבו שברחנו להם"

שניהם ישבו שם לא הבינו איפה הם מי זה היה וכמעט שחכו מהכל,

הם לא ידעו מה לעשות, ורק ציפו לרק ביותר.

~

אקומי:"דאמט איפה הם?" אקומי התיישבה על מיטתה ולא הבינה איפה מרק וקיו היו,

זה לא אופייני להם, הם היו צריכים לחזור ממזמן גם עם הם הלכו לאנשהו.

אינו התקלחה בחדר.:"אאאאא!!!!!" פתאום נשמע צעקה מחדר האמבטיה.

אקומי קמה מהר מהמיטה ורצה לאמבטייה, היא פתחה את הדלת במהירות וראתה את אקומי

עומדת שם עם מגבת עליה בפינת האמבטיה.

אקומי:"מה קרה!?! את בסדר?!!?"

אינו:"אא....אאא...אמאלה!!!!!" היא צעקה שוב והצביעה על הכיור, מהכיור יצאו המון חרקים גדולים, קטנים ומוזרים מאוד.

אקומי:"איכסה"

אינו:"רק איכסה?! מה נעשה עם החרקים האלה?!" היא צעקה מוגעלת בפינת האמבטיה.

אקומי:"את מלכת היערות, תטפלי בזה את!" היא צעקה והתרחקה לפינה אחרת של האמבטיה.

אינו:"אמ...אמ......חרקים, לכו!" היא צעקה והצביעה עליהם, החרקים הפסיקו לזוז לכמה שניות ואז המשיכו לצאת מהכיור.

אקומי:"נו!! תהיי יותר..אמ...אגרסיבית!!" היא צעקה והתקרבה לעבר מטאטא שהיה בפינה.

אינו:"נו טוב! אבל זה נסיון אחרון לפני שאני מביא מדברי!!!" היא צעקה והתקרבה לכיור בפחד:"אמ...אוקי! חרקים!!! לכו!!!"

היא צעקה והצביע עליהם והם עמדו כמה שניות, ואז קם חרק אחד על רגליו הקטנות הזיז את מחושיו ואמר:"שלום"

אני ואקומי עמדו שם המומות מהחרק המגעיל והמדבר, לא זזנו ורק הסתכלו עליו, פתאום הוא שבר את הדממה ואמר:"אני גרי"

מהר רצתי והבאתי את קוטל החרקים הקרוב ביותר ואמרתי:"אם לא תלך אני ירסס!! אני לא מפחדת להשתמש בזה!!"

אינו עדיין עמדה בפינת האמבטיה על המגבת מסתכלת אל החרק הקטן

אקומי:"אינו! מה את עומדת שם!?" אמרתי והוצאתי אותה מהחלום בהקיץ שלה.

אינו:"אמ...אמ...מה אתה רוצה?" היא שאלה חוששת.

גרי:"אנחנו החרקים נמצאים בכל מקום" הוא אמר וצחק,:"וראינו שתפסו את החברים שלכם, נדמה לי שקראו להם מרק וקיו"

הוא אמר והסתכל עלינו עם העיינים הקטנות והשחורות שלו, עמדו שם ולא האמנו. חטפו את מרק וקיו?

~

לין התעוררה בגלל אור הבוקר שנכנס למערה שלה, היא התיישבה על המיטה וראתה על השולחן הקטן מכתב:

'לין היקרה שלנו,

 אנחנו הגופגולים, שמחים מאוד שיש לנו אישה בשבט.

גופגולים רוצים לדבר עם לין, על השהייה שלה כאן,

לין צריכה להשבע לגופגולים שהיא לא אומרת לאף איש או אישה אחרים

על הגופגולים, לכן, את צריכה לבוא אלינו כשאת תתעוררי כדי לעשות טקס ישן

באהבה מהגופגולים'

היא הבינה שהם לא רגילים לבני אדם, וכמובן שהם לא סומכים עליהם, שזה מובן.

לין קמה התלבשה בחולצה ארוכה שחורה מכנס טרנינג ארוך לבשה מעיל פרווה של חפרפרות מגפיים ויצא מהמערה.

כשהיא יצא מכת קור תקפה אותה, היא הבינה שהגופגולים מכבדים אותה מאוד עם הם נתנו לה את האזור הכי חם.

לין התהלכה וראתה המון גופגולים חמודים מתרוצצים מפה לשם, מסדרים את המיטות שלהם בבד של הסוודר שלה,

"שלום" אמר הגופגול הזמן.

"היי נוג" היא אמרה והתקרבה עליו, על פניו היו הבעה של אי הבנה.

"היי?" הוא אמר ולא הבין.

"היי אומר שלום" היא אמרה עליו, עלה חיוך על פניו.

"היי אומר נוג" הוא אמר והקיש במקל הקטן שהיה בידו,

פתאום באו שני גופגולים אחרים, שהם היו דיי מגודלים, יחסית גדולים לשאר, היא הבינה שהם היו השומרים.

"נור ושוץ" הוא אמר בקול זקן והצביע על שני השומרים, השחור יותר היה נור והכחלחל יותר היה שוץ.

לין:"נור ושוץ" היא אמרה בחזרה.

נוג:"שבועה לא לגלות על גופגולים עכשיו, צריכה להשים יד על הלב" הוא אמר והדגים, היא שמה את ידה על הלב והוא המשיך:

"אישה לין צריכה להגיד שבועה:"אני לין האישה שהגופגולים קיבלו לא מגלה לאף אחד על קיום של שום גופגול" הוא אמר והיא חזרה

אחריו:"אני לין האישה שהגופגולים קיבלו לא מגלה לאף אחד על קיום של שום גופגול" הוא המשיך:"עכשיו אישה מורידה יד מהלב

ונותת לנו אצבע שלה" הוא אמר והיא נתנה להם את הזרת שלה:"מה עכשיו?" היא שאלה אותם.

נוג:"עכשיו שבועת דם" הוא אמר , לקח סכין קטנטן וחתך חתך ממש קטן באמצע, ירדה טיפת דם והוא לקח אותה והביא

פרח לבן מדהים, השם שתלו את הפרח באדמה ושמו את טיפת הדם על עלי הכותרת, הפרח נהפך לאדם, וגדל פי 2.

"פרח רוזן הדם" הוא אמר והצביע על הפרח שנהפך לאדום יותר וגדול יותר כל רגע:"הדם נשפג בפרח, והפרח יזהה בן אדם

שהדם שלו, הפרח מזהה עם את הפרת את השבועה, עם סיפרת למישהוא על גופגולים הדם יעלם מהפרח" הוא אמר,

ואז הצביע על כל הפרחים האדומים שנמצאו שם, ורק באמצע היה אחד לבן.

לין:"ולמה פרח לבן יש שם?" היא שאלה והצביע על הפרח.

נוג:"כי צ'וקי גילה לך, לכן הדם נעלם מפרחו" הוא אמר וצ'וקי הרגיש מבוכה, כל המבטים הופנו עליו.

לין:"אל תסתכלו על צ'וקי כאילו אשם" היא אמרה נחושה:"בזכותו אני פה הבאתי אגוזים בד וזייתים, אתם צריכים להודות לו"

היא אמרה ואז הם התקרבו עליו ונתנו לו חיבוק ענקי, כולם יחדיו, לין חייכה, היא מצאה מקום שהיא משתלבת בו,

שכולם אוהבים אותה שם, שהיא נמצאת במקום קסום וטוב לב.

~

זה הכל...אני יודעת שממש קצת,

אבל אני ממש עייפה עכשיו.

3> אולגה

אני יודעת שממש מאוחר וזה...

אבל ראיתי כל מיני קטעים ממש טובים בראש

שיכולים להיות בפרק הזה..

ואמרתי לעצמי לא עכשיו לא עכשיו...אבל עכשיו אני חייבת

או שאני ישכח ><"

נתחיל D:

~

היא הסתכלה למטה, מההר הקפוא,

השקיפה אל האופק, השמש ירדה לאט לאט

היא הייתה חצי ערומה, רק בגדים תחתונים,

היא הסתכלה על התהום העמוק שיורד מההר,

על הנחלים והאגמים הקפואים, היה שיא החורף.

עייניה הכחולות הסתכלו מטה, גופה המחוטב הרגיש

את הרוח הקרה עוברת ומלטפת אותו,

היא לקחה נשימה עמוקה וצללה מטה.

~

היו יצורים כאלו עם כנפיים, כאלו בלי, כאלו שמנים כאלו גבוהים ונמוכים.

מן קהילה קטנה של יצורים מופלאים.

היא חייכה לצ'וקי והרימה אותו עלי ידה

היא הרימה אותו לענף גבוה והוא הוריד משם אגוז בשל ואדמדם.

לין הסתכלה עליהם, רצים מפו לפו, לוקחים אגוזים וקוברים אותם לחורף המתקרב יותר ויותר

הוא קפץ מידה והוביל אותה לביתו הקטן.

לין לא יכלה להיכנס לתוך הפרח הקטן, לכן צ'וקי פתח את גגו והיא יכלה לצפות בו מלמעלה

שותה קצת תה מכוס מצפונת והולך לקחת מארון קטן משהוא, הוא הוציא מין חרוז אדמדם וחוט

צ'וקי עשה ללין שרשרת קטנה.

היא הסתכלה ונתנה חיוך, היא הוקסמה מהיצורים הקטנים והנדיבים האלו.

לין לא ידעה איך לתגמל אותו אל נדיבותו.

ואז נזכרה במה שאספה מהבית של קורו, היא לקחה איתה בגדים,

בחורף, בטח ליצורים הקטנים האלה קר, היא הורידה את התיק והוציא את הסוודר הנעים שלה.

לין החזיקה אותו ביד ועשתה תנועה שהיא נותת לצ'וקי את הסוודר.

עלה חיוך קטן על פניו ושרק שריקה קטנה, פתאום כל היצורים הקטנים התאספו בביתו,

באמצע עמד יצור קטן וזקן, פרוותו הייתה בגוון כחול בהיר כמעט לבן, הוא שם משקפיים קטנות על אפו

ואמר:"אנחנו גופגולים את אישה ובגד" הוא אמר והיא הופתעה לטובה, היא ילכה לתקשר איתם עכשיו.

לין:"אתם" היא אמרה והצביעה עליהם והמשיכה:"סוודר" והצביעה על הסוודר:"שלכם" ושוב הצביעה עליהם.

הייתה דקה של שתיקה ואז כולם צרחו בקולות קטנים וחמודים, הם הושיטו ידיים למעלה כאילו ביקשו שתיתן להם אותו.

לין שמה את הסוודר הנעים שלה על ידיהם הקטנות והם יצאו מביתו של צ'וקי ולקחו, היא הרימה את צ'וקי

ועכבה אחריהם וראתה מה הם עושים לסוודר, הם לקחו מספריים קטנות והתחילו לגזור אותו לחתיכות קטנות

מאוד, וחילקו למשפחות, כל מישפחה קיבלה חלק שווה מהסוודר שתוכל להתכרבל בו בחורף.

לין שמעה מאחוריה את הקריאות הידד של היצורים החמודים שקרואים כגופגולים.

הגופגולים הובילו את לין למערה בינונית, והיא ראתה שם מיטה אנושית וכרית אחת שולחן קטן ומנורה,

סוג של חדר קטן, על המיטה ישב הגופגול הזמן ואמר לה:"מיטה לך, גופגולים אומרים תודה, פה, היה אביר,

טוב הוא היה, אביר שמח וגופגולים היה טוב להם, ואז אביר טוב מאוד מת מדרקון גדול ומפחיד, ועכשיו גופגולים

אוהבים את אישה ורוצים לתת לה מחסה" הוא אמר וחייך. היא הסתכלה עליו וחייכה, היא מצאה חברים.

לין:"לאישה קוראים לין" היא אמרה וחייכה

גופגול:"לגופגול קוראים נוג" הוא אמר וחייך חיוך חזרה.

לין:"ללין יש עוד משהוא להביא לנוג וגופגולים אחרים" היא אמרה והוציא מהתיק

שלה שתי קופסאות שימורים, אחד של זייתים טבעיים בלי טיבול כמו שאהבה, והשני

היה של אגוזים מצופים בדבש, שזה היא הכינה לעצמה לפני שיצא, היא למדה להכין את זה מאמא שלה כשהייתה בת 6.

לין:"אוכל לאכול לגופגולים וללין" היא אמרה.

נוג:"אוכל?" הוא שאל ונדהם היא הוציאה פותחן קופסאות ופתחה את הקופסאות.

במהרה כל הגופגולים היו ליד מיטתה צוהלים, היא נתנה לכל משפחת גופגולים 3 אגוזים ו5 זייתים.

היא כבר הכירה את כולם היא דיקלמה לעצמה:"נוג צ'וקי נבו זלי צוטי תונג דופ האלי שוגו עסוקי..." והמשיכה רשימה

ארוכה בזמן שנרדמה לאט לאט במיטתה החמה והרגישה פעם ראשונה בחייה רצויה במקום כלשהוא.

~

"אולי הם מתכוונים שאת המלכה שלהם...בגלל שאת יודעת...את הגילגול של מלכת היער?"

אקומי אמרה ואינו באמת חשבה על זה כרעיון הגיוני.

"אני יודעת אבל..את בטוחה?" אינו אמרה חששה.

"אני דיי בטוחה" אקומי אמרה וחייכה.

"אני חושבת שהגיעה הזמן שנצא מהעיר הזאת, היא יותר מידי מוזרה." אקומי אמרה וצחקה.

"כה הא?" אינו אמרה וקמה מהמיטה שלה, היא התהלכה בחדר בחלוק ביה"ח.

"רק רגע שחכנו משהוא!!!" אקומי אמרה והושיבה את אינו אל כיסא.

"מה שכחנו?" אינו אמרה לא מבינה לאן אקומי חותרת.

"את לא יכולה לחזור לאכסניה לקיו ומרק לבושה ככה" היא אמרה וחייכה חיוך ניבזי.

"נעצור בדרך בחנות ונקנה בגדים חדשים" היא אמרה חייכה והוסיפה:"על חשבוני!" היא אמרה ואינו חייכה.

הם יצאו מבית החולים והתקרבו לחנות בגדים שקראו לה:"הבוקט של חן" החנות נראתה נחמדה ומזמינה מאוד.

הם נכנסו קנו שמילה מכנסיים ושתי חולצות, אינו יצאה מרוצה והחנות במכנס חום חדש וחולצה חמודה עם מחוך,

"היי!!" הם נכנסו לאכסניה וחייכו, אבל איפה מרק וקיו היו?

"איפה הם?" אינו שאלה בתדהמה.

"כנראה הלכו לפגוש אותנו" אקומי אמרה והתיישבה על המיטה של מרק ונזכרה מה קרה איתה ואיתו,

 את הנשיקה הארוכה שלהם ביחד.

אינו:"את מסתירה משהוא!"

אקומי:"לא אני לא!" אקומי אמרה וניסתה להתחמק מהשאלה.

אינו:"אל תגרמי לי להפעיל עליך את הכוחות הקסומים שלי!!" היא אמרה ועשתה תנועות מוזרות עם היידים שרק גרמו לאינו ליפול

על הריצפה ולאקומי להתפקעה מצחוק.

אינו:"נו פשוט תספרי אני רואה את זה בעיינים שלך שאת מסתירה משהוא חשוב, לא צריך להיות גאון בישביל זה" היא אמרה וחייכה

אקומי:"אבל.....טוב אני יספר לך" אקומי אמרה והתחילה לספר לאינו את כל מה שקרהבזמן שהיא הייתה בקומה.

~

האו שפך עליהם מיים.

"אאאאאאאאא!!!" הם צעקו והתעוררו.

הם תהו מה הם עושים שם, קשורים לכיסאות, בחדר חשוך, יחד עם קורו.

"איפה אנחנו!" הוא דרש לדעת, הוא נשמע אמיץ יחסית, אבל פחד מאוד בליבו.

"כן מה אנחנו עושים פה?!" חברו אמר וניסה לחפש משהוא בחושך המוחלט הזה.

"אתם עכשיו בטרטוריה שלי" הוא אמר בקול מרושע צחק צחוק חזק ויצא מהחדר,

הם שמעו את צעדיו מהדהדים בחדר החשוך של הטירה.

~

ההההההה! סיימתי D:

מעניין מי שם עם מי ומו שפך עליהם מיים הא?

מוחעחעחע לא אומרת לכם!

תחכו לפרק הבא D: 33> אולגה