היי, הפוסט הזה לא על החלק השני של הטיול...
אתמול [8.2] זה התאריך של החצי שנה הכי מזוויעה שהייתה לי בחיים..
אתמול אני חצי שנה באורווגואיי... חצי שנה של געגועים, קושי חברתי ולימודי וכמובן שכואב הלב..

אני על סף קריסה פשוט, אני לא יכולה יותר.
אני מרגישה שאני קמה מהמיטה בשביל לחזור לישון מחדש.

כל מי שסובב אותי חושב שדילגתי עליו, שכבר לא אכפת לי.. אז זהו שממש לא .
בחיים לא פגעו בי ככה, בחיים לא הייתה לי הרגשה שכ"כ שמים עלי פס...

אני מאחלת לעצמי :
* לחזור לארץ כמה שיותר מהר
*שמה שנשאר לי במקום הדוחה הזה יעב ור יותר מהר ובצורה טובה יותר.
*שיהיה לי יומולדת שמח [ 1.3 מי שכבר הספיק לשכוח.. ]
*ששנת הלימודים תהייה לי קלה יותר. [2.3 חוזרים ללימודים]
*שיהיו לי פה חברים..

ד"א , הבלוג בשיפוץ.. בגלל זה הוא מכוער.. אני עובדת על זה.
בקרוב הפוסט השני על הטיול, מבטיחה..





3 \ >