פשוט ככה..
פשוט קשה לי עם זה, עם כול הקשר הזה, כול כך הרבה אהבה.
כול יום כול היום טלפונים, כול הזמן ביחד, אין חופש אחד מהשני ועוד אנחנו גרים במרחק..
ריבים ואי הריבים כול יום אותו דבר, דמעות, צעקות..
קשה לי עם המצב בזה. אני מרגישה כאילו הוא אוכל אותי מבפנים.
כבר מספיק זמן אנחנו ביחד כדי להבין שכול מה שתחיל בעצם משטויות.
רוצה פשוט לחבק אותו להגיד שזהו הכול בסדר וזה לא יחזור,
אבל תמיד הוא מתחיל, הוא מתעצבן..ומה איתי? אני פשוט מקשיבה למתרחש למה שהוא לא אוהב
מה שהוא רוצה להגיד. כאילו שאני בונה את תפקיד של הלהיות יפה ולשתוק והוא כבר יעשה
הכול. מהצד שלי זה לא עובד ככה.
אני צועקת, ואומרת את כול מה שבא לי לראש וככה זה מתגלגל..
אני פשוט עייפה מהמצב הזה. לא רוצה לריב. לא רוצה להיתרחק.
רוצה להיעלם. לא, לא ליברוח מהבעיות שלי אלא לקחת הפסקה ולנוח
לחשוב על הכול ולהחליט מה אני רוצה בעצם.
אבל בסופו של דבר, אני אוהבת אותו ככה ככה או ככה..
