פעם היה לי חבר.
חבר טוב.
טוב מידי..
כנראה שלא נועדנו להיות חברים לנצח,
אבל פעם חשבתי שכן.
רבנו, ליתר דיוק אני רבתי..
חשבתי שאפילו ואם אני אגיד לך את כל מה שיש לי על הלב ביום מן הימים תבין,
אולי תתקשר, אפילו תשלח הודעה.
אבל כנראה שחלטת לא להתקשר, כנראה שבאמת לא היתי מספיק חשובה בישבילך.
אני זוכרת את הפעם ההיא שלא דיברנו הרבה זמן ואז נפגשנו,
סיפרת לי מה עבר עליך בתקופה שלא הינו בקשר,
בכיתי, בכיתי כל כך הרבה כי הרגשתי אשמה שלא היתי לצידך,
היה לי מצפון.
אבל מסתבר שסתם דאגתי.
לפעמים אני מרגישה פתטית.
אחרי המריבה מחקתי אותך,
מכל מקום אפשרי.
אבל אם לומר את האמת..
את המספר שלך, שמרתי
למקרה חרום.
אבל חצי שנה כבר לא דיברנו,
אפילו מילה לא החלפנו.
כנראה שאני כבר לא צריכה את המספר.
אתה יודע?
בזמן הזה שלא דיברנו פגשתי הרבה אנשים
ובכל בחור נחמד שפגשתיי
רציתי למצוא אותך,
כי מסתבר שגם לי היה חבר טוב פעם.
אני לא טובה בכתיבה ולא כלום.
פשוט אני לא יודעת איך לתאר את מה שאני מרגישה עכשיו,
יש מצב שזה געגוע, יש מצב קצת כעס
או שאני פשוט מאוכזבת מידיעה שבאמת הכל נגמר.
היה לי חבר.
חבר טוב.
אני עדין זוכרת את כל הימים שהינו מבלים ביחד, את הכל. במיוחד את הפעמים שהינו מתחבקים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
