האמת שלא כתבתי בבלוג
מאותו פוסט הנורא הזה..
עברו הרבה דברים ..
חזרתי ללירן, כן כן.. אנחנו כבר שלושה חודשים..וקצת.. (:
וזה באמת הולך לכיוון הנכון,
ואין לי מושג למה אבל היה לי רצון לכתוב היום, אין לי מושג מה... אבל לפעמים הכתיבה עוזרת לפרק את העצב שיש מבפנים..
קשה להסביר את הרגש שאני חשה עכשיו
כלפי כל מי שסובב אותי, מן תקופה כזאת שהצבא מדכא אותי, שהחברות שלי לא מבינות אותי.. ככה אני מרגישה לפחות
לירן, שאין לי מושג מה הולך לקרות אותו ומתי, כל החוסר ידיעה הזאת בגלל הצבא מוציא אותי מהשלווה שהייתה בי,
"חברות" שלי מהצבא עוד משתחררות, ושמתי אותם ב " כי אין לי מושג באמת איך להגדיר אותן, אני אוהבת אותן אבל לא מוכנה להעניק להם את אהבת חברות שאני יודעת לתת,
קשה לי להבין מה הם באמת חושבות עלי, אני לא מאמינה בחברות מהצבא, אין כזה דבר, במיוחד שאתה בבסיס פתוח חחח הייתי אומרת שבעיקר בגלל שהיותי בבסיס פתוח
כמה דברים הפסדתי, כמה משברים עברתי, ויצאתי בכל התקופה הזאת אחרי תומר.. ונהנתי וראיתי מקומות
אבל אני לא מרגישה רע..
אני חושבת שלמדתי מכל הדברים שקרו לי מאותו פוסט האחרון וקרו הרבה דברים חחח הייתי צוחקת אם הייתי שומעת את כל מה שטחנתי בשנה הזאת!!!
יהיה טוב