הפוסט מוקדש ל..
אהובתי,
אז ככה היום ורסצ'ה שלי עברה לרחובות
12 שנים נפלאות אולי אפילו יותר שעברתי במהלך חיי
יחד עם הילדה המדהימה הזאת והיום פתאום הכול התפוצץ והיא עזבה
עדיין קשה לעכל אתזה שהיא לא פה
שכל ערב אני יסתכל בחלון ואני לא יראה את דמותה משתקפת ועושה לי תנועות שלום,
כל ערב אנחנו לא ניצא ביחד
והכי הכי עצוב שאנחנו לא נסיים את התיכון ביחד
שאת כל ההתחלות והסופים שעוד מצפים לנו לא נוכל לחוות ביחד
כשהיינו קטנות תמיד תיכננו כשנסיים תיכון נעבוד לת"א או לבאר שבע
ונישכור ועצמנו דירה ונגור ביחד
ניצא למועדונים ביחד,נבלה ביחד,ונריב ביחד
כל התכנונים והתקוות הללו התמוגגו פתאום
ומה שנשאר זה רק זכרון טוב ודמעה בלב
אני ידועת שאת אומרת"יהי בסדר נישאר חברות גם ממרחק של 45 דקות נסיעה מקרית גת"
אבל שנינו יודעות שמעכשיו הכול הולך להישתנות בשביל שנינו את הולכת להכיר אנשים חדשים ברחובות
ואני ימצא לעצמי חברות אחרות ואז נתחרק ונתרחק
ופשוט לא ייה יותר=חלי וורה לנצח נצחי=
המשפט הזה מלווה אותנו עוד מהגן
ותמיד האמנו בו אני מאוד מקווה שהוא יחזיק מעמד
ותיהיה בטוחה שאני יעשה הכול בכדי שהוא יתממש ואני בטוחה שגמאת
אבל בכול זאת הריק הזה שנישאר החלל הזה שאת כבר לא ממלא בקרית גת
זה מה שגורם לי לבכות שוב ושוב,עוד ועוד
אני מאחלת לך יפ'שלי,חיימשלי,אהבה שלי
שיהיה לך רק טוב שמה שתנהי תבלי ותיצחקי
וגם אם במשך הזמן לא נישאר חברות תמיד תדעי
שתיהיה לך פינה חמה אצלי בלב
ותמיד את מוזמנת לבוא אליי מתי שתיצטרכי
אני אוהבת אותך הכי שבעולם!!
3>