שיר שעובר בראש בזמן כתיבת הפוסט....
Out of reach/ Gabrielle
Knew the signs wasn’t right
I was stupid, for a while
Swept away, by you
And now I feel like a fool
So confused
My heart’s bruised
Was I ever loved by you?
Out of reach, so far
I never had your heart
Out of reach, couldn’t see
We were never met to be
Catch myself, from despair
I could drown if I stay here
Keeping busy, everyday
I know I will be ok
But I’m
So confused
My heart’s bruised
Was I ever loved by you?
Out of reach, so far
I never had your heart
Out of reach, couldn’t see
We were never met to be
So much hurt, so much pain
Takes a while to regain
What is lost inside
And I hope that in time
You’ll be out of my mind
I’ll be over you
And know I’m
So confused
My heart’s bruised
Was I ever loved by you?
Out of reach, so far
I never had your heart
Out of reach, couldn’t see
We were never met to be
Out of reach, so far,
You never gave your heart
In my reach, I can see
There’s a life out there for me
איך בכלל אפשר להתחיל?
הראש שלי מלא מחשבות. איזו לבחור?
נתחיל בראשונה- עבר עוד יום בלי אוכל. היה קשה אבל מילא.
העניין הוא שאני בכלל לא צריכה את האוכל הזה. בקושי מרגישה רעב, בקושי מרגישה את הקושי.
אבל היום בארוחת ערב..... ההורים שלי מכירים מישהו שעובד באיזור, חמוד כזה,בן 21, עיניים בהירות אופטימיות כאלה..
בקיצור, הוא הוזמן לארוחת ערב. אני אמרתי שאכלתי קודם עם חברים (לא יפה לשקר, אני יודעת), ואני מלאה לגמרי. ההורים בכל זאת ניסו לדחוף לי אוכל לפה. אמרתי להם שהכל כבר עולה לי החוצה אז הם הפסיקו.
אז הוא ישב איתנו, הילד החמוד הזה, עם העיניים האלה, החיוך הזה, התלתלים האלה.. נדלקתי. אבל עמוק בלב אני יודעת שזו עוד אחת מההתאהבויות המטופשות שלי.
בכל מקרה, אני כל כך מקווה לראות אותו שוב, רק בלי ההורים. האמת היא שרוב הסיכויים שיצא לנו להיפגש.
אז אחרי שעה וחצי של ארוחת ערב עם מר עיניים מהפנטות, סוף סוף קמנו מהשולחן והוא הלך.
ואני נשארתי עם ההרגשה המטורפת הזאת. הרגשה של אש שניצתה לי בלב בכל פעם שהוא שלח אליי מבט בהיר.
לפעמים אני נדהמת מהטיפשות שלי. אני נשמעת כמו ילדה בת 5 שמתלוננת על ההוא שמשך לה בצמה.
אז עכשיו אני עייפה. כי אין אנרגיה, ואין אהבה. יש רק לימודים ומטלות. מה אתם אומרים, המצב ישתפר?
לפי דעתי, הכל ישאר חראגיל.
לא שזה אומר שאני לא אופטימית, פשוט.... איך אומרים... לא פותחים פה לשטן, אז אני איפלו לא מזמזמת לידו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שירה לנצח