הרי בתכלס, חיי טובים. שתי מכוניות, ווספה, כסף זורם מההורים...
אולי זה האלכוהול שמדבר, אבל אני חושבת שהחיים פה טובים. נכון, אני רחוקה מכל דבר אפשרי, אני תקועה עם אותם אנשים מאז שנולדתי, אבל בכל זאת, יש אנשים שאין להם כלום. ולי יש את הכל.
טוב, לא הכל. הכל מבחינה חומרנית. אבל אהבה? אין.
והרי מה יותר חשוב מאהבה?..... כסף? בית? מה?
אז רגשותיי מעורבים. כי המושב הזה נורא. והייתי מעדיפה לגור בעיר, איפה שיש מלא אנשים, מלא חנויות, מלא חיים..
אבל לא חסר לי כלום חוץ ממה שכבר הזכרתי.
אז אנשים באמת לא מבינים למה אני כל כך רוצה לעזוב. וזה מובן לי שהם לא מבינים.
מחר ימלאו לי 17 שנים. מחר זה רק עוד שנה לעצמאות מוחלטת.
אני סך הכל ילדה מתבגרת, עם תובנות דיי טובות על החיים. אומנם לא שלמה עם עצמי, אבל באמת יש מישהו שאם היו נותנים לו את ההזדמנות הוא לא היה משפר בעצמו משהו?
כי אין דבר כזה מושלם, וכנראה שאני שואפת לדבר שלא קיים.
הגיע החורף, ואני ילדת חורף לגמרי. אני מאושרת מכל מעלה שיורדת, מכל טיפה שצונחת, מכל רעד של קור העובר בגופי.
אז בבקשה, תן לי להנות מהרגע הקר, הקפוא, בו הזמן לא עובר.
תן לי להרגיש חיה פעם אחת בחיי. תן לי את הרצון לחיות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שירה לנצח