
יש לי פסיכולוגית שמשום מה ההורים מתחננים שאלך אליה. אני טוענת שאני לא פסיכית. לשיפוטכם:) תגובות מתקבלות בברכה.
- אני צריכה אהבה, עופר, זה לא הולך ככה.- אמרתי לפסיכולוגית שלי.
-אני יודעת צריכה אהבה, שירה.- היא החזירה לי.
-אז איך זה שאני לא מוצאת אותה? או היא אותי? למה לאחרים זה נראה כל כך קל?-
-מי אמר שלאחרים זה קל? חוץ מזה, את מחפשת?-
-בטח שאני מחפשת, וכל מסיבה אני מוצאת מישהו אחר. הבעיה היא שלמחרת בבוקר הוא נעלם.-
- את רצינית, שירה? את מבינה מה את עושה?-
- נו כן, אני יודעת, אני שרמוטה ובלה בלה בלה ואסור לשכב איתם על הלילה הראשון ובלה בלה. אבל לזכותי- אני משתמשת באמצעי מניעה!-
- יופי, זה חשוב אמצעי מניעה, אבל לא לזה אני מתכוונת.-
- את מתכוונת למתוח אותי עוד הרבה?..-
- אני מתכוונת לזה שאת בעצם מחליפה את הצורך שלך באהבה בצורך לסקס.-
-וואלה.-
-כן, ובשיחה הבאה אנחנו נדבר גם על הציניות שלך.-
- למה? לא התכוננת לחומר הזה לפגישה הזאת?-
- שירה, אני אוהבת אותך בתור את עצמך, אבל הציניות הזאת היא חומת מגן שקשה לפרוץ.-
-ולמה צריך לפרוץ אותה? היא שם כדי להגן עליי.-
- אבל לא פה, לא בחדר הזה שבו צריך לנתח את כל הדברים.-
-בחייך עופר, אני קסוטו בלי התנ"ך. כולי זה פירוש אחד גדול למשהו שלא באמת קורה.-
- לא באמת קורה? אני דווקא רואה שקורה הרבה מאוד..-
- אולי. אבל בפנים לא קורה כלום. שמעי, אני מוכנה להוריד את חומת המגן שלי, אבל רק לדקה. הולך?-
-הולך.-
- בפנים אין לי כלום. אני אוויר בתוכי. אין מחשבות אמיתיות, אין אהבות אמיתיות, אין חברויות אמיתיות. אני לא מתלוננת חס וחלילה. כי מי כמוך יודעת שאני שונאת בכיינים, אבל אני ריקה וזה מבחיל.-
- וסקס עוזר?-
- חבל על הזמן, עופר, חבל על הזמן.....-