push me. and then just touch me. Till i can get my satisfaction

חורף. כמה פוסטים יש כבר על חורף אה?..

אז אולי לא נכתוב על חורף.

נכתוב על.... בצפר. וואו, אבל בטח יש טונות פוסטים על בצפר והשביתה.

נכתוב על.... חיי היום יום. אבל זה מה שכולם עושים לא?

הבנתם לאן אני חותרת חברים?.. כולם אותו דבר. וכל אחד חושב שהוא מיוחד.

או כמו שבית הבובות הגאונים כתבו- "אז איך זה בסוף שכולנו נפגשים עם אותם ההבעות ואותם הריגושים בבית הבובות הקטן של אלוהים."

דיכאוני, אבל נכון, וחכם.

אני שונאת להיות כמו כולם. זה לא שאני הולכת נגד הזרם. אבל אני עושה את מה שאני אוהבת, לא מציצה לאחרים.

לא אכפת לי מנורמות, ממה שמקובל בחברה. אבל בעצם, ככה אני חושבת שאני מיוחדת.

וכולם חושבים שהם מיוחדים לא?

אז מה כן אני אמורה לחשוב?

איך יוצאים מכזה מצב מבלבל?!?!...

וואו, איזה סיעור מוחות. אז עכשיו, אחרי שהכאבתי לכולם  בראש, אני אסיים בנימה אופטימית- יהיה טוב.

shira out!