היה קפוא בבוקר. מה זה קפוא. הרגשתי כמו בקנדה. המדחום מצביע על 9 מעלות.
בכל מקרה, הלכתי לצו ראשון. 8 בבוקר. עמדתי בתור עם כל הילדים, שחלק מהם לא נראים ילדים בכלל, נרשמתי.
הגיעה חיילת חמודה. צעקה את השם שלי. באתי אליה. חייכתי, הנהנתי, הכל טוב.
אימות נתונים. שאלה שאלות. כמה חדרים יש לי בבית, איזה מקצועות אני מגבירה, כמה אחים יש לי, איפה נולד סבא (WTF?!)
בכל מקרה, אחר כך הלכתי לרופאה. טוב, את האמת, אני מלאה במחלות. מה שרק תגידו- יש לי.
אבל הסתרתי הכל. אני רוצה להיות בקרבי, ולא אכפת במה זה כלול. בקיצור, הכל היה תקין ונפלא.
ואז היא מאזינה לי בסטטוסקופ הזה שלה, ואומרת לי שיש לי איוושה בלב. מה איוושה בלב עכשיו?! רופאה טיפשה!.. מה היא עושה לי אוושה בלב??... ולמי שלא יודע, איוושה בלב זה שהשסתומים בלב לא נסגרים טוב.. בגדול. בקיצור, מלאת תיסכולים, שאלתי אותה עד כמה זה משפיע. "לא משפיע", אמרה, "זה אצל הרוב ככה. תעשי אקו-לב, תשלחי לפקס הזה, ויש לך פרופיל 97".
וייייייי איזה כיף!!!!.. הכל השתלם!
אז אח"כ הלכתי לעשות את המבחנים. היה בסדר. ידעתי הרוב. בשאלון האישי, של מה שאני רוצה לעשות בצבא, סימנתי הכל הכי גבוה, זאת אומרת הכל במידה רבה מאוד! (כמובן תלוי ביחס לשאלה). אבל בואו נגיד שמי שלא מכיר אותי, יחשוב שאני מורעלת ממש. או סתם פקצ"ע! :)
בכל מקרה, סיימתי הכל תוך 4 וחצי שעות (יפה לי!!), והלכתי לשבת, לחכות להורים. בעודי יושבת, שותה דיאט קולה להנאתי, אני מרגישה זרם מהאף. ניגבתי. דם. לא שוב! רצתי לאיזה מוכר שיביא לי מפיות. הוא הנחה אותי לכיור הקרוב. כמו נילוס של דם יצא לי משם. ארר. אני שונאת שזה קורה! בכל מקרה, ניגבתי, ויצאתי. פגשתי את ההורים. ומשם, הביתה ולישון. עכשיו בערך התעוררתי.
מי? מי הולכת להיות קרבי?!.. יייאי!!!
שירה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שירה לנצח