אז החלטתי לעדכן למרות שלא מגיבים לי בבלוג. (אההמ אהמ...)
כנראה שאני ממש משועממת. או שפשוט אני מושכת את הזמן כדי לא ללכת לישון. זאת אומרת כדי לא להתעורר מחר. זאת אומרת בשביל לא ללכת לבצפר.
אבל מה זה משנה? אני בכל מקרה אלך לבצפר, אני בכל מקרה אלך לישון, אני בכל מקרה אקום מחר בבוקר.
אני רוצה שהוא יחבק אותי כל לילה.
אני רוצה שהוא יחייך אליי כל בוקר.
אני רוצה שהוא יראה אותי כמו שאני.
ואפילו אני לא יודעת על מי אני מדברת.
ברור לי שזה מישהו שאני אפגוש בעתיד, אבל לפעמים זה מייאש.
אני יודעת, אני עוד צעירה, יש לי עוד מלא זמן למצוא כמה חברים שבא לי.
אני יכולה להתבכיין שעות עליו. אבל עדיף לחיות את החיים כמו שהם.
עם אהבה, בלי אהבה. העיקר לחיות.
פעם היו לי הרבה יותר תובנות. נראה לי שנאבד לי משהו.
-אהה.. שירה, קוראים לזה תמימות.-
אה, כן, זה.
