לעולם אל תפחד ללכת אחרי הזרם ולעולם אל תפחד לקחת את הזרם אחריך

כוסעומו, מחר צריך לחזור לצבא...מה שמביא אותי למצב הזה שבו אתה מחשב עוד כמה שעות יהיה לך לישון אם תלך לישון עכשיו.

היה כל כך כיף בגימלים :( 

אגב, שמתי לב שיש פרדוקס בגימלים:

תמיד כשתקבל גימלים אתה תרגיש מאושר כאילו הרגע התחתנת, אבל אחרי שניה תיזכר שאתה מרגיש נורא...טוב, בעצם פה "כאילו התחתנת" מתאים טוב יותר. 

אבל עדיין...למרות הכל, היו לי אחלה שלושה ימים בבית :( לא רוצה להפרד מהם!

אבל יש משהו אחד שמעודד אותי: 

החלטתי לעשות ישו לשני קטעים מצחיקים שהייתי עושה בצבא. (לעשות ישו=להקים לתחיה. ניתן גם לומר "לעשות זומבי")

במקום "מרפאה" לענות לטלפון "פטוריה שלום"

ולמתוח אנשים בטלפון: להתקשר אליהם ולהגיד "שלום, יוסי? אהלן זה אולג מהמרפאה...עשית בדיקות דם לאחרונה? כן? אוקי, אתה צריך לבוא דחוף למרפאה. אני לא יודע מה יש לך אבל הרופא קרא לך לבוא דחוף!!!!"

וואי, האמת שאפשר ממש לשכלל את זה...אם אני אביא שחקן שישחק רופא מילואים...וואו...

הייתה עוד מתיחה שרציתי לעשות פעם, אבל דווקא על הרופא. אחד החברים שלי ילך לקרוא לרופא בטענה שצריך לבדוק לי פטריות ברגל, וברגל תהיה לי...פטריה! שקניתי בסופר! 

טוב, אני אשאיר אתכם עם המחשבה הזאת:

יש לי נזלת כרונית, ואני מקנח את האף כל הזמן...כל קינוחי האף האלה...אולי זאת הסיבה שהעלתי משקל בזמן האחרון?!

לילה טוב (:

אני ממש רוצה לעדכן. אבל זה מפחיד קצת.

קראתי קצת מהפוסטים שהייתי כותב כאן, ומפעם לפעם עוברת בראשי המחשבה "פאק! אני גאון!" (כאן אמורה לבוא בדיחת "וגם צנוע" או משהו).

ואני מתבאס כי אני כבר לא יכול לכתוב ככה. אין לי את זה. יש לי בראש דברים הרבה יותר כבדים ועמוקים. אבל בעידוד אלה אני הולך לנסות לכתוב משהו בכל זאת...

די קשה להתחיל, אז אולי אני אתחיל בזה שקשה להתחיל (:

כמו שהקפ"סית (קב"נית של חיל אוויר) אמרה לי לעשות בקבוצה:

התחלתי ללכת לקבוצה של טיפול פסיכולוגי בצבא. בהתחלה חשבתי שזה די שטויות, אבל זה אומר שכל יום שני אני לא בבסיס...כאן המצלמה עוברת לפריים שבו אני צועק על המפקדת שלי שמגיע לי טיפול פסיכולוגי ואני מאוד רוצה ללכת לקבוצה הזאת.

האמת שחל גם שינוי בתפיסה שלי של טיפול קבוצתי לא מזמן. בזמן הקורס "פסיכולוגיה התפתחותית" שלקחתי בפתוחה היינו צריכים לקרוא מאמר באנגלית ולענות על שאלות בנוגע אליו...אלה היו השיעורי בית היחידים שעשיתי בערך...והמאמר פירט ארוכות על יתרונות הטיפול הקבוצתי, ליתר דיוק כמה הוא עשה שינוי חיובי ב"התקשרות" (לעוד מידע ראה "תאוריית ההתקשרות של בולבי" בגוגל).

טוב, סטיתי קצת...ממה זה התחיל? אה כן, אז כשדיברתי עם הקפסית על זה שאני מרגיש שאין לי מה לחלוק עם הקבוצה היא אמרה לי להתחיל בלחלוק את זה שאני מרגיש שאין לי מה לחלוק. סבבה.

טוב, אז התחלתי גם כאן כמו שהקפסית יעצה (: כבר התחלה.

אולי מחר גם יצוצו בראשי כמה בדיחות כשאכתוב....