לעולם אל תפחד ללכת אחרי הזרם ולעולם אל תפחד לקחת את הזרם אחריך

תוך שאני ישן בנסיון לא להראות ישן בשיעור היחיד המשעמם בקורס נתיב, שיש לציין מפצה בכמות השעמום על התדירות הנמוכה יחסית של השעמום, אני שם לב שהפלאפון שלי מהבהב בקופסאת הפלאפונים* שנמצאת על שולחן המורה. קופסאת הקרינה יהיה שם מדויק יותר לקופסא הזאת. חלומו הרטוב של אחמדינג'אד גם זורם. היות ואני חננה שיושב בקדמת הכיתה הושטתי יד לשולחן וראיתי שאמא שלי היא זאת שמחפשת אותי. 

כעבור שעתיים כבר היה מאחורי ההלם הראשוני, הרגש האיום של המחשבה על אחותי הקטנה שמחוברת עכשיו לאינפוזיה בבית חולים, ותפסו את מקומו היוזמה והאופטימיות. בתור צעד ראשון העפתי את כל הממתקים למקום מסתור,ארגנתי תיק לאחותי ולאמא יחד עם אבא שבדיוק חזר ועפתי לבית החולים.

אחותי אובחנה כחולת סכרת.

התאים שלנו מקבלים את המזון שלהם בצורת סוכר-שהוא הצורה אליה כל פחמימה שאנו אוכלים מתפרקת. כדי שהסוכר יקלט בתאים מתוך מחזור הדם צריך אינסולין: הוא המפתח של הסוכר לתאים. 

הלבלב שלנו הוא זה שמייצר את האינסולין, ובסכרת מסוג ראשון, "סכרת נעורים"(היכולה להופיע גם בגיל 40) התאים האחראים ליצור האינסולין נהרסים. 

מי שלוקה במחלה הזו צריך לקבל אינסולין בזריקות, למדוד את הסוכר בדם שלו בתכיפות(נעשה ע"י דקירה באצבע), ולהקפיד על תזונה מסודרת. 

עכשיו דמיינו שאת זה צריכה לעבור ילדה בת 8. מעכשיו, וככל הנראה עד סוף חייה. 

היום הראשון היה קשה. למרות ההבנה שלי שזה לא מצב נורא, והרצון לשמור על אופטימיות ערפלה את הכרתי עננה של אבל איום מהמחשבה של הזריקות, הדיאטה ואיך לעזאזל מסבירים וכופים דבר כזה על ילדה קטנה כל כך. אבל בכינו, ודיברנו, וזה עבר. ונשארנו עם האופטימיות והאהבה. הבטחתי לאחותי שאני אשמור איתה על הדיאטה שלה, כלומר גם אוותר על ממתקים(לא יזיק לי להוריד את הכרס שצמחה בצבא האמת...), ושאבקש מהאחות שתדקור גם אותי.

האחות האחראית באסף הרופא במחלקת הילדים היתה פשוט תותחית: היא הסבירה הכל בצורה מצוינת, ונתנה לנו יחס מדהים. אבל התגלתה כערסית לא קטנה! דקרה אותנו הרבה. ודקרה גם אותי כמו שהבטחתי. 84 סוכר. קצת נמוך,לא אכלתי ארוחת בוקר. אחותי גררה אותי לאכול לשמע קריאות "יואו אני לא יכולה איזה חמודים" "זה אח שלה?" ואני חושב,אבל לא בטוח, שמישהי ממש כוסית העירה משהו על מה היא היתה עושה לי. אולי לא שמעתי נכון. אולי גם דמיינתי. סוכר נמוך מה אתם רוצים?!

מאז קראתי מיליארד עלונים ותיחקרתי אחיות וניסיתי לחבר את זה לכל מה שאני יודע על תזונה מפיתוח גוף, ביולוגיה מהאוניברסיטה, לדקור אנשים מהערסים השכונתיים ופתיחת ורידים במרפאה. כרגע די כואב לי הראש מכל זה אז אני הולך לישון...הזוי שצבא מחר.

מקווה שמחר אוכל לכתוב פוסט מפורט יותר. סלאמת.

*קופסא אליה הכריחו את כולנו להעביר את הפלאפונים שלנו בזמן שיעור