אממ.. אז.. שלום?XD

קודם כל, אני מתנצלת על האיחור!

באמת סליחה!

מקווה שתאהבו את הפרק.עבדתי עליו המון!

בפרק הקודם:

מאותו יום, כל יום אני וביל מבלים יחדיו .

שנת הלימודים כבר החלה, אמנם היה קשה לנו קצת עם השפה.

אבל איך לומר? מתרגלים..

פרק 22 – "בסוף שוב יחד".

היה זה אחר צהריים סתווי.

עשיתי את דרכי הביתה מבית הספר, כמו כל יום מעייף ומייגע.

אך הפעם, הלכתי לבדי. לינוי,לירון ושרון סיימו שעה לפניי את יום הלימודים.

טוב, לפחות הן ניקו את הבית ואני לא אצטרך לעשות כלום.חשבתי לעצמי.

נכנסתי הביתה,שקט שרר מסביבי.

"אני בבית!" צעקתי אל תוך הדממה. אך, לא נשמעה תשובה.

נכנסתי לסלון, בלונים מפוצצים, צלחות פלסטיק,כוסות פלסטיק, שקיות של חטיפים ובקבוקים ריקים שנשארו ממסיבת יום ההולדת שלי אתמול, היו מפוזרים בכל מקום.

"אז..הם לא ניקו" אמרתי לעצמי בקול ונאנחתי."טוב, אז אני צריכה לנקות ואז להכין שיעורים" שוב דיברתי לעצמי והתחלתי לנקות.

כשסיימתי, עליתי לחדרי והתיישבתי ליד שולחן הכתיבה, מתחילה לפתור תרגילים משעממים המתמטיקה.

שסיימתי, השעה הייתה כבר תשע בערב.

כולם, כבר חזרו הביתה מזמן.

כה עייפה הייתי. פשטתי את בגדיי באיטיות, ולבשתי חולצה שגדולה ממני בכמה מידות.

נכנסתי אל מתחת לשמיכה, מניחה את ראשי בעדינות על הכר ,עוצמת את עיניי בתקווה להירדם.

לפתע,שמעתי איך שהדלת נסגרת וקול צעדים שמתקרבים אליי. לא התייחסתי, ניסיתי להירדם.

יד קרירה ליטפה בעדינות את צווארי.

"ביל" לחשתי והתיישבתי על המיטה.

"היי יפה שלי" הוא לחש ונשק, נשיקה עדינה על שפתיי שהשאירה בי טעם של עוד.

תפסתי בחולצתו וקרבתי את פניי לשלו. תוך כמה רגעים לשוננו כבר שחקו אחת עם השנייה.

הרגשתי, איך הוא משכיב אותי בעדינות אחורנית,על המיטה ונשכב מעליי.

ידו הקרירה, מלטפת בעדינות את רגלי. ועולה מעלה, ומעלה את חולצתי באיטיות, נוגעות בבטני ומעבירה צמרמורת נעימה בכל גופי.

שפתינו התנתקו אחת מהשנייה. ושפתיו, עברו לטייל על צווארי, מנשקות בעדינות ורכות.

וידו, מעלה את חולצתי מעלה, ומעלה.עד שלבסוף, הוא הוריד אותה מגופי.

הכנסתי את ידיי לתוך חולצתו, נוגעת בעורו החם,מלטפת בעדינות את גבו. מעלה את החולצה מעלה ומעלה מרגישה איך, צמרמורת עוברת בגופו.

לבסוף, הורדתי ממנו את החולצה . פתחתי באיטיות את רוכסן הג'ינס שלו תוך כדיי שאני מנשקת את פלג גופו העליון שהיה עתה חשוף.

הוא הוריד את הג'ינס,וחזר לנשק את צווארי. ידיו, מטיילות על כל גופי. מגיעות באיטיות אל אבזם חזייתי ופותחות אותה באיטיות.

שפתיו, מנשקות ברכות ועדינות את כל גופי, מתחילות מצווארי ויורדות אל חזאי ולבטני לאט, ובעדינות.

תוך מהירה גם הבוקסר שלו והתחתונים שלי כבר לא היו. כל הבטן, כאילו התהפכה לי מבפנים.

שפתיו, התקרבו לאוזני באיטיות ולחשו "אהיה עדין" חיוך התפשט על פניי.

האמנתי לו, הרגשתי, מוגנת,ובטוחה עימו.

הוא, היה הבן אדם שהיו לי רגשות מיוחדים אליו. כשדיבר, הפרפרים בבטן השתוללו. והלב, פעם בקצב מהיר ביותר.

כשנישק,שפתיו, כה עדינות, מתוקות חמות. כשחיבק אותי בזרועותיו החמות, ריחו הנעים נכנס לאפי וסחף אותי לעולמות אחרים.בהם רק אני והוא נמצאים.

עצמתי את עיניי בחוזקה.

הרגשתי, איך שהוא נכנס לתוכי בעדינות ואיטיות ומתחיל לזוז בתוכי.תפסתי בעורו בחוזקה, מחכה עד שהכאב יעבור.

תוך מיהרה. הרגשתי, הרגשה נעימה שאי אפשר לתאר.

עם כל תזוזה שלו, הוא הגביר את הקצב. ונשימותיו נהפכו לכבדות ומהירות יותר מעליי.

כשגמרנו, הוא נשכב לצידי, חיבק אותי חזק בזרועותיו החמות וקירב אותי אליו.

שמתי את ראשי על חזהו בעדינות.שומעת את קצב פעימות ליבו המהיר. ומתכרבלת עימו בתוך השמיכה.

"אני אוהב אותך" הוא לחש לאוזני,

"גם אני אותך" לחשתי, עליתי אל שפתיו ונשקתי להם קלות.

"לילה טוב" הוא אמר

"לילה טוב קיפודי" אמרתי וצחקקתי.

עצמתי את עיניי ותוך מיהרה שקעתי בחלום מתוק.

התעוררתי מצלצול הפלאפון שלי.

הסתכלתי אל ביל, כה שלוו ומתוק היה בשנתו. הושטתי יד לעבר מכשיר הפלאפון,

"הלו?" עניתי בקול שקט, כדי לא להעיר את ביל.

בכל גופי, עברה צמרמורת. הבטן, התהפכה מהתרגשות "אההה!" צעקתי בכל כוחי..

ואאוו, לא ידעתי שאני כזאת סוטה!XD

[או,שכן]

עכשיו, רק תגיבו.

המשך=יום נעים!