כן, אני יודעת שאמרתי שאני אעדכן בלילה. פשוט הייתי גמורה, ורק רציתי להגיע למיטה ולישון .

אז, הינה הפרק .

קריאה נעימה .

בפרק הקודם :

אני וביל, ישבנו בתוך הפיצרייה . אוכלים, צוחקים לפעמים מחליפים נשיקות קטנות.

עד , שהחל לצלצל הפלאפון שלי.

'לינוי' היה כתוב על הצג

"הלו?" אמרתי לתוך השפופרת אחריי שלחצתי על מענה .

"ליאן. בואי לכאן דחוף אנחנו צריכים פה את העזרה שלך . "

פרק 24 – " בסוף שוב יחד ".

"מה כל כך דחוף ? " שאלתי, בעודי נכנסת לסלון, רואה את גיאורג, גוסטב,לירון ושרון ישובים על הספה ומשוחחים בניהם.

"תיראי, עוד יומיים יש לטום וביל יום הולדת ותכננו כולם יחד להרגן להם מסיבת הפתעה" אמרה לינוי.

"אוקי, וכבר תכננתם איפה תעשו את המסיבה?" שאלתי

"כן,במועדון ואנחנו צריכים את העזרה שלך " אמרה שרון.

"אוקי, במה אתם צריכים עזרה ממני?" שאלתי

"שמעי, עוד יומיים את צריכה לקבוע עם ביל שתצאו לאן שהו יחד עם טום ולינוי. אתם תגיעו למועדון ושם בעצם אנחנו נחכה לכם, וכשתגיעו נפתיע אותם" אמר גיאורג.

"אוקי, אני אעזור לכם "

ביומיים הקרובים, עסקנו בהכנות לקראת הערב. הערב, שהיה צריך לצאת הכי טוב שרק יכול להיות .

"זהו, אני מוכנה" צעקתי בעודי יוצאת מחדר המקלחת ונכנסת לחדרי, מתקרבת אל ביל אשר ישב על מיטתי, מוכן ומאורגן, מחכה רק לי .

"סוף, סוף. עכשיו אפשר לרדת ?" שאל.

"כן" אמרתי ונשקתי לשפתיו.

ירדנו במדרגות, מתקדמים ללינוי וטום העומדים מאורגנים ומוכנים ליציאה .

"קדימה יוצאים?" שאלה לינוי.

"כן" אמרתי.

יצאנו מהבית, נעלתי את הדלת במפתחותיי והתקדמתי אחרי כולם אל עבר המונית.

הנסיעה הייתה מתוחה וארוכה,התבוננתי בחלון מסתכלת על הנוף.

'רק שהכול יהיה טוב, רק שהכול יהיה טוב ' מחשב זו לא עזבה את ראשי לשנייה. 'מעניין בכלל מי יהיה שם' מחשבתי לעצמי.

הרגשתי, איך שהרכב נעצר. "זהו הגענו" שמעתי את קולו של הנהג.

פתחתי את דלת המונית במהירות,יוצאת ממנה, רואה את מבנה המועדון ממולי. אחזתי בידו של ביל ובצעדים מהירים עשינו את דרכינו אל תוך המועדון.

שקט וחושף שררו בפנים. "מה קורה פה?" שמעתי את קולו של ביל המודאג.

"הפתעה!!!" צעקו כולם בצעקה חזקה שהעבירה צמרמורת בגופי.

האורות נדלקו, ונגד עייני ראיתי מלא נערים ונערות חלקם מוכרים לי וחלקם לא . תוך מהרה החלה המסיבה הגדולה. רוב האנשים היו ברחבת הריקודים משתוללים לצללי המוזיקה הרועשת, וחלק יושבים על הבר,שותים משקאות למיניהם. טום ולינוי רקדו יחדיו. וביל, היה מוקף כל כך הרבה אנשים שלא יכולתי להגיע אליו.

התיישבתי לבדי על הבר, משחקת עם צרור המפתחות בידיי, מרגישה קצת בודדה, מזמינה לעצמי כוס בירה ואחריה עוד אחת ועוד אחת. ניראה לי, אבדתי את עצמי בכוס העשירית.

הרגשתי,במין בועה משלי. ראשי הסתחרר מעט.

"אז את באה לפה הרבה?" שמעתי לחישה נעימה וחלשה בתוך אוזני אשר העבירה צמרמורת קלה ונעימה בגופי .

"נממ..לא" אמרתי בחיוך קל, מסתובבת אל אותו אדם .

מול עיני, עמד נער בערך בן גילי. עיניו הכחולות עמוקות כמו הים . שערו השחור מכסה אחת מעיניו.שפתיו, נראות כה רכות, מתוקות.

"רוצה לרקוד?" שאלתי, ובלי לחכות לתשובה ,גררתי אותו לרחבת הריקודים.

בלי ששמתי לב, מצאתי את עצמי בשירותים עם אותו נער. כשאני דבוקה לקיר וגופו צמוד לגופי, ידיו מחזיקות בקיר ואט, אט מחליקות מטה,מטה.

פניו, מתקרבות לפניי, נשימותיו החמות המעורבבות עם ריח אלכוהול מתערבבות עם שלי.

שפתינו נצמדו באיטיות,המפתחות נשמטו מידי. עצמתי את עיניי , מכניסה את לשוני לפיו . מרגישה איך ידו עולה למעלה על גביי רגלי החשופה, מגיע לחצאית השחורה שלי ומתחילה להרים אותה לאט, לאט.

"ליאן ?! מה לעזאזל קורה פה ?!" שמעתי צעקה .

פתחתי את עייני, מתנתקת משפתיו של הנער,דוחפת אותו ממני ומסתכלת קדימה אל מקור מננו באה הצעקה .

גופי, קפה במקום. ליבי, כאילו אפסיק לפעום.

ביל, עמד מולי מבטו מופתע אך גם כעוס.

ראיתי מזווית עייני את אותו נער מתרחק בצעדים מהירים ועוזב את חדר השירותים.

'מה אני לעזאזל עושה ?!'

איך יצא ?

ניראלי דיי ארוך לא ?

טוב, אז ככה . אני ברגע זה כותבת את פרק 25 .

ואני לא מעלה אותו לבלוג עד שאין לי 40 תגובות לפחות !

המשך צהריים טובים .