היא מסתלסלת לה מסביבי, מרחפת בקלילות באוויר.. מסתכלת לי בעיניים במן סוג של רוגע שמימי. שולחת את ידה הענוגה ללטף את אוזני, באצבעותיה הדקיקות, במעגליות האפרכסת היא נוגעת בי.
היא מתקרבת אלי עוד כמה צעדים ומנשקת את עיני. מרפרפת בריסי כאילו היו דפי ספר פתוח, סוגרת את עפעפי ומחליקה את ידיה כלפי מעלה למצח ומשם מלטפת ברוך את שיערי.. מריחה אותו, מפרעת מעט את צמתי ואוחזת בעורפי בעודה מחייכת חיוך נעים במבט בוחן ועיניים מצומצמות.
אני מרגישה ויברציות בכל הגוף, זרמים עוצמתיים. אני מרגישה את הדם זורם בלהט בתוך עורקי, את ליבי על סף פיצוץ, ובראשי עוברות רכבות במהירות שיא, נושאות עימן מחשבות ביזאריות שלא התכנו מעולם... אני מרגישה את העולם מסתובב מתחת לכפות רגלי, את העננים בין שתי ידי, עשרת אצבעותי, את השמש בעיני.
אני רוצה להגיד דבר מה אך מיד היא משתיקה אותי ובידה סותמת את פי. אני מוותרת, ואט אט היא מעבירה בעדינות את אצבעותיה על גבי שפתי, לא מותירה מקום לשום מילה מיותרת.
לבסוף היא אוחזת את שתי ידיה בידי, מסתכלת אל תוך עיני במבט שאנן, חם וחודר ומשתהה לכמה שניות. אני מרגישה דקירות קטנות בכפות ידי, ותזוזה בלתי רצונית במפרקי אצבעותי, וזה בערך מה שקורה כל פעם. אני ממצמצת מצמוץ אחד פשוט ובמאית השניה היא כבר איננה עוד.
ואלה היו רק כמה שניות עם גברת מוזה.
