Rocky Racoon's crying

נפגשתי איתה היום. רציתי לבוא ולהגיד לה שלא עוד. שאני לא מוכנה להתעללות הרגשית הזאת יותר!!! שאנחנו כבר לא ביחד, ושתתמודד עם זה – אני כבר התמודדתי! רציתי להגיד לה שהיא לא יכולה להחזיר אותי שוב לאותה נקודה בכל פעם מחדש. שאני לא יכולה יותר לשמוע על הבן שלה! ואני לא רוצה יותר לשמוע על הבן שלה! לא רוצה לשמוע מה הוא עשה היום, ומה עכשיו! ואיך הוא מרגיש! ומה שלומו! אני לא רוצה לדעת! לא ממנה! ולא רוצה לשמוע על איך שאמרה לו שאנחנו צריכים להיות ביחד! ולא רוצה לדעת איזה קעקוע חדש הוא עשה! ולא רוצה לשמוע איך הולך לו בבית ספר – זה לא מעניין אותי! טוב, זה כן, ואני יכולה עוד לשמוע עליו שעות, אבל מה הטעם?! למה?! למה שאחזור בכל פעם מחדש לאותו מקום אפל?! ולמה היא לא קולטת?? לא קולטת כמה אני בוכה אחרי כל פעם שאני פוגשת אותה! לא קולטת כמה רע היא עושה לי על הלב כשמייחלת בלב שלם שאחזור להיות עם הבן שלה! נמאס לי! נמאס לי כבר! ונמאס לי לחיות בחור שאני חיה בו! ונמאס לי לחיות את החיים המחורבנים שאני חיה – אני שונאת אותם! שונאת את החיים שלי! ומעולם לא שנאתי אותם יותר! אני שונאת לחיות כאן! ושונאת אותה! והכי שונאת אותו – שונאת אותו!!! על שמירר לי את החיים מהיום שבו נכנס לחיי! על שחשב שמותר לו לשחק לי על הלב! על שחשב שאשכח אותו אחרי שנפרד! על שחשב שאני אוכל להתמודד עם כל השחור שהוא הביא איתו מהיום שבו הכרתי אותו! מהיום שבו הכרתי אותו רק צרות! רק צרות!!! אני שונאת אותו! ואני שונאת את ההורים שלי! שונאת אותם על שהם כאלה זקנים! שונאת את אבא שלי על שהוא כזה מריר! ואובססיבי לטריקת דלתות! ואני שונאת את זה שדוד שלי גוסס! ושההורים שלי נוסעים אליו כל ערב מיד אחרי העבודה ואני נשארת תקועה בשילת! ושונאת את זה שאין לי על מי לכעוס שהם כאלה! שהם נוסעים! ואני שונאת את זה שאני מייחלת שהתקופה הזו תגמר אבל מצד שני כשהיא תגמר גם דוד שלי נגמר! ושונאת את הבית ספר הזה – הלוואי שישרף!

ואני שונאת אותך!!! אני שונאת אותך ואת אמא שלך! אני שונאת את שניכם! שנאת מוות! ואני לא רוצה לשמוע משניכם יותר לעולם! ואני לא רוצה לדעת מה אתה חושב עכשיו! ומה אתה מרגיש! אני רוצה שלא תהיה קיים! אני רוצה שתצא לי מהראש! ואני רוצה שאמא שלך תפסיק לעשות לי רע! ואני רוצה את הכוח להגיד לה שהיא הורסת אותי פיסה-פיסה, אוכלת אותי מבפנים!!! אני שונאת את זה שאין לי עם מי לדבר על כל זה עכשיו!!! שאין לי חברות פה בכלל! ובכל פעם שאני צריכה לדבר עם מישהו אני מתקשרת וצריכה לעשות את זה בטלפון! ושונאת את זה שההורים שלי צועקים עלי להפסיק את השיחות הארוכות כל הזמן! ושהם לא רואים כמה אני צריכה את השיחות האלה!! כי בלעדיהן אין לי כלום! אין לי כלום!!! בלעדיהן אני יושבת בבית כל היום ובוכה לבד! ולא יכולה לדבר על זה! וזה לא שיש לי יותר מדי אנשים לדבר איתם על כל זה במילא! אני תקועה בחור הזה! ללא מוצא!!!

 אני שונאת לחיות! אני שונאת לחיות!!!!