אי אפשר להסביר ממש את התקופה הזאת - טוב שמהול ברע.. אוף.
אז אני והיא יחד,וזה ממש מוזר ואין לי מושג למה. וזה לא שאני לא אוהב אותה, אני כן, אבל... משהו מוזר במערכת יחסית הזאת.
הלהקה עדיין לא במצב טוב, למרות כל המרץ והמוטיבציה שניסיתי להחדיר בשאר - זה כנראה לא הולך.
הם כנראה באמת לא מבינים את מה שאני קלטתי לפני שנתיים, איך זה יכול לעבוד ולהצליח ולהיות אדיר... אוף אחד גדול.
זה מוזר שכמה שהיה לי כיף היום בפעולה עדיין... הרגשתי אווטסידר, קיוויתי שעברתי את הדבר הזה (אני מקווה להרבה דברים).
אני באמת שלא מבין מה הבעיה של כולם (שלי), לא מבין את כל הקטע הזה - הדפוק הזה, ואת האמת? נשבר לי כבר לנסות להבין ולתקן (כי אי אפשר לתקן משהו שכבר מנופץ לרסיסים).
באמת חשבתי שיהיה לי טוב שם, שיהיה שונה מהמקום הקודם ששם הייתי סתם מבואס.
כאילו.. זה לא שלא טוב לי שמה, אני מרגיש את האווירה הכיפיית והכל, מבליג על קטעים פה ועל קטעים שם. ואז, אחרי שאני שמח מהשיחות שלי עם ניקי ואחרי שאני יורד מהאוטובוס ואני מתחיל לחשוב מה באמת קרה במהלך השעתיים ומשהו שעברתי ו... המצברוח יורד (לפחות היום).
אנחנו מתרחקים. אולי הוא לא מבין שדברים השתנו, שאני במקום אחר עכשיו וכל מה שהיה עבר...
או שאולי זה אני שלא מבין שכל הפנטזיה הזאת שרקמתי של השיתוף והעזרה ההדדית מעולם לא הייתה הדדית ואני סתם הוזה?
או שזה אולי באמת ריחוק של התקופה האחרונה, אני לא ממש טורח לתת הסברים (למרות שלו אני מספר הכל) ואני גם נהייתי יותר קר (?).
לא, אני מניח שזה באמת הפנטזיה הזאת שרקמתי לי וניסיתי לתפור אותה במציאות כך שהיא תתממש.
בתכל'ס, הוא אולי היחידי שבאמת אכפת לי ממנו ואכפת לי שכן נהיה בקשר (קרוב), כמו אח קטן שלא נוהג להציק...
אני כ"כ מבולבל, כ"כ הרבה מחשבות/ רעיונות/ רגשות עולים בי ואני מרגיש צורך (טבעי) להוציא את כל זה.. אבל אי אפשר.
פשוט בא לי-
לחייך לשמוח לבכות לכעוס להרגיש לטייל לישון לצחוק להאשים להעיז לחבק לנשק ללטף לשרוף לגזור לקרוע לשנוא להפיל להרים לתקן לסדר לעזור לנגן לצייר לשמוע לאהוב לראות לתאר לכתוב לקרוא לנקות להמתין לקשט לקלל לברך לצבוט למות לנשוך לצעוק ללחוש להאמין להיזכר לדבר לשתוק לצלם לתעד להגיב לבקר להתקשר לאכול לשתות לדרוך לנעול לקשור למחוק להעתיק.לחיות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
