אני לא יודע מה עובר עלי היום.. כאילו, כל מה שאני לא עושה גורם לי לרע.
זה התחיל מהבוקר, אחרי שהתוודא לי שמתחילים כרגיל בשעה ראשונה למרות שחשבתי שמתחילים שעה שנייה. המורה לתנ"ך... אני לא חושב שיש מורה יותר מגעילה ממנה בחוסר יחס שלה לתלמידים, היא פשוט דוחה אותי.
בקיצור לא באתי עם ציוד כי מיהרתי להגיע לכיתה (המערכת שהכנתי הייתה משעה שנייה) אז לא היה לי כ"כ מה לעשות אז הוצאתי מחברת מחשבים (שתקו.) וזאתי התעצבנה עלי וביקשה שאני אעביר לה את המחברת. כמובן שלא הסכמתי אז היא הוציאה אותי מהכיתה (דפוקה -.-).
אבל זה לא נגמר כאן. אח"כ המחנכת שלי כעסה עלי על זה שלא הקשבתי לה (למה, היא אמא שלי?!) והשאירה אותי מחוץ לכיתה (המחנכת מלמדת בשעה השנייה) כי לא הסכמתי גם להביא לה את המחברת. עלק "מוסד חינוכי", במקום לטפל באלה שבהם צריך לטפל בהם הם מטפלים באלו שלא צריך.
כנראה שהדבר הזה השפיע עלי לכל שאר היום...
הייתי מגעיל לכולם במשך היום.
אז הייתה פעולה, הלכתי כמובן עם ניקול וזה. היה מעפן.
הייתה אווירה מוזרה כזאת.. אווירה של כעס (כמובן שאם אתן באות בגישה של לבקר את המדריכים אז תחרבשו לכולם את האווירה.)
זאת הייתה הפעולה הראשונה שפשוט יצאתי ממנה כי לא יכולתי לסבול את האווירה הזאת.
ואז כשהם הגיעו והוא עם כל ה... אופי הפסימי המגעיל ומתנשא שלו... איכס.
את האמת, הרגשתי לא שייך לשום מקום... שוב... ניסיתי ללכת לשם ואז למקום אחר, לחפש נושא לשיחה עם מישהו... לא, זה פשוט לא עבד.
והיא... אוח, היא לא מבינה שהיא פשוט דוחה .
כאילו.. גאד דמיט, כמה עיוור צריך להיות בשביל לפספס את המעשים של עצמך?
אולי היא יודעת להתיחס יפה לאחרים, והיא יודעת ללקק לאחרים כשהיא צריכה משהו, אבל כשמישהו עוזר לה שוב ושוב ושוב ושוב... היא פשוט לא שמה לב לכל זה, ובאמת שזה לא קל .
אתם יודעים מה? נשבר לי כבר הזין ממנה. אחרי פורים שאני אסיים את המחויבות הזאת אליה אני פשוט ארחיק אותה מהמקום הזה שהיא הייתה בחיים שלי, היא לא תראה שוב עזרה ממני.
_ _ _
מוזר לי להיות איתה...
היא כאילו... ממש חמודה ומתוקה ובאמת שמקסימה. אני יודע שהיא אוהבת אותי ואני גם אוהב אותה.. במידה מסויימת, אבל אני מרגיש שמשהו ריק שם.
אולי אני צריך מישהי בוגרת, מישהי שיהיו לנו תחומי עניין ושהמערכת יחסים לא תהיה מצד אחד יבשה ומצד שני לא תהיה דביקה.
אוף, אני לא רוצה לפגוע בה ואני לא יודע מה הצעד שבאמת נכון לעשות...
מצד שני, אני לא רוצה להיות שוב לבד, בטח שלא בתקופה הזאת.. (זה ממש מנצל, אה?) אבל היא לא ממש עוזרת, היא לא יכולה.. היא קטנה.
היום כשיצאתי מהפעולה אז אחד המדריכים שלנו דיבר עם חניך אחר על מערכת יחסים דומה.. זה פתח לי את המחשבה שאולי.. אני לא צריך להתעסק בזה.
"אבל את לא מבינה, זאת מלחמה שקטה
להשתתף והמנצח לא חשוב".
_ _ _
הגעתי להרגשה ש.. (ואולי זה באמת ככה) שאין לי על מי לסמוך, למי לדבר אליו ולפרוק אליו, מישהו שיקשיב לי... אין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
