כשהימים הופכים דומים, סימן שאנחנו לא מבדילים בטוב שקורה לנו ביום יום.

"זה כבר כמה חודשים אני עובר ימים קשים,

בחיפוש אחר ריגושים שרק ידעו כאב.

ומסתבר יש אנשים כמוני גם הם חלשים,

טיפשים יצאו מרוששים מכל שמחה בלב..

איך הגעתי עד לזה??

כבר לא חושש או מהסס, אני רוצה להתפייס,

חיזרי אני כבר לא כועס, רק מתגעגע..

ולא רוצה להיתפס,

בקטנותי להימאס ,

אלייך רגע מתכנס, ורק.. רק מתגעגע..

כן היו בי ציפיות לחיות איך שארצה לחיות,

ולהותיר עוד תהיות אם את בסוף תשובי,

ומסתבר יש אשליות נותנות מפלט ועליות,

שתהומות בסוף ועוד מבין איך הם שיטו בי.

אין בי כוח, לשנות.

כבר לא חושש או מהסס, אני רוצה להתפייס,

חיזרי אני כבר לא כועס, רק מתגעגע..

ולא רוצה להיתפס,

בקטנותי להימאס,

אלייך רגע מתכנס, ורק.. רק מתגעגע..

עד שתחזרי אליי פתאום,

אני רוצה אותך מולי היום אביט בך אחבק אותך בחום,

 עכשיו אני יודע,

רק מתגעגע אל עינייך, מה אני, עני בלעדייך.

קשרתי את חיי בחייך, עכשיו אני גווע,

ורק.. רק מתגעגע..

כבר לא חושש או מהסס,אני רוצה להתפייס,

חיזרי אני כבר לא כועס, רק מתגעגע,

ולא רוצה להיתפס,

בקטנותי להימאס,

אלייך רגע מתכנס, ורק.. רק מתגעגע.."

הגעתי למסקנה, שלקח לי הרבה זמן להגיע אליה (לצערי הרב).

אחרי שחזרתי מפולין, כן אני מודה, נידפק לי משהו במוח.. פתאום הסתכלתי על עצמי ושאלתי את עצמי "איזה מין ילדה שיטחית אני",

ולמה?? כי כל מה שאנחנו ביום יום חושבים עליו זה "יאו, למה הוא רב איתי?" , "למה הוא לא מדבר איתי" , "מה הוא אמר עליי",

"אני עייף", "אני רעב", "אני צמא" , "קר לי" , וכולי וכולי..

שם?? אתה דורך במקום שבו אנשים מ-ת-ו  מרעב, מ-ת-ו  מצמא, ומזה כל השיט האחר??

מזה חשוב?? למה אני נותנת לעצמי להיות מוטרדת בגלל מה שיש מסביב?? את מי זה מעניין בכלל מה אומרים עליי??

את מי זה מעניין בכלל מה חושבים עליי??

הגיע הזמן להתרכז בדברים החשובים בחיים, ויש שתי שאלות עיקריות וזאת הנוסחא לדברים הטובים.. הנוסחה היא

למה, איך = מעשה.

אני אסביר..

מה הסיבה שלי למשל, לקום בבוקר? אז יש כמה דברים עיקריים -  משפחה, חבר שלי, חברות ולימודים.

אוקי, עכשיו יש לי את ה"למה", ועכשיו בא ה"איך", ה"איך" שלי זה - ללמוד, להיות עם משפחה, לדבר עם החבר ולהנות מכל רגע,

לדבר עם חברות ולנסות להיפגש איתן כמה שיותר..

אין יותר פשוט מזה, כן כמובן שיש תקופות שעוברים בהן דברים מאד לא קלים, אבל הנוסחא הזאת מראה את הכל בצורה הפשוטה שלה..

כשיש פתאום נוסחא, מה שנותר זה להציב ודברים יכולים להיפתר בקלות..

אני הפסקתי להתרכז בריפוד של המכונית, אני מתחילה להתרכז  במנוע.

במה שמניע אותי לעשות דברים, כי המכונית יכולה להיות הכי יפה והכי נוצצת, אבל המנוע שלה יהיה דפוק וניתן להריסה,

לעומת זאת, אולי יש ריפוד קרוע, בצבע חרדל.. אבל המנוע? פשוט נוצץ ולא ניתן להריסה..

יש דברים שניתנים להריסה, השאלה היא אם אנחנו נותנים לדברים להרוס.. אני החלטתי, לעולם אני לא אתן לאף אחד להרוס

את מה שיש לי עכשיו..

אז כן, יש כמה בעיות וסכסוכים בין חברים, אז מה?? עצם זה שיש לי חברים, זה כבר דבר גדול בפני עצמו,

ופשוט להפסיק להתרכז בכל שאר הדברים השוליים מסביב, וככה?? אני כמה עם חיוך כל בוקר לא משנה מה קורה..

אני מאושרת.. כן אני מאושרת, וכן החיים שלי דבש, למרות שקשה לי בכל מיניי נושאים שמלווים אותי במשך כל חיי,

למרות שאח שלי לא מדבר איתי כבר כמעט חודש, למרות שאני רואה את חבר שלי פעם בשבועיים ולמרות שקשה לי בלימודים..

אני מאושרת, כי אין דבר המושלם יותר מהחסר.. ואני מאמינה בזה..

אח שלי? זה יעבור לו, הוא יבין שהוא טעה, לימודים? בסדר פוש אחרון, חברים?? העיקר שיש לי אותם, חבר? מזל שיש לי כזה,

ואני אוהבת אותו כל כך שאני אחכה לו גם 15 שנים..

כי מה שבאמת חשוב, זה המנוע, ויש לי את הלמה, ואני יודעת לבצע את האיך..

יש דברים קשים שקורים, אבל אז מה?? אז יש דברים קשים.. מתמודדים איתם, מסתכלים להם בעיניים ופותרים אותם מהשורש,

כי אם השורש לא בריא, אז הכל יהיה חולה..

יש אנשים שקשה להם עם הדברים שיכולים להיות פשוטים לנו,

אבל בואו באמת תנסו להתסכל על הדברים הכי בסיסיים שיש לכם, שזה אוכל, מים, בגדים, מיטה, בית, אמאבא, חברות ועוד 100001 דברים שיש לכם..

ליהודים בפולין? לא היה את כל זה, האוכל שלהם היה חתיכת לחם קטנטנה , טיפשה מים, מיטה קרה מבטון קשה, את המשפחה הפרידו, חברות? בהתחלה היו, אבל אח"כ בכל אחד מהאנשים שם יצא החוש האינטרסנטי בשביל לשרוד..

איך אנשים יכולים לזרוק לחם? אחרי כל המראות האלה, אני בחיים לא אומרת יותר "איכס" על אוכל, או זורקת אותו,

כן הייתי עושה את זה בעבר, אני מודה.. אבל אחרי שאתה שומע סיפורים שילד לקח מאבא שלו את הלחם ואז אבא שלו מת ?

בפולין גם השאלה אם יש אלוהים מתחילה לעלות בראשך.. אתה רואה את הזוועות האלה  דרוך במקומות שאנשים דיממו למוות

או גוועו ברעב, ואתה שואל : "יש אלוהים?" , אני הגעתי למסקנה שלא.. ואם כן?? אז זה לא האלוהים שלי,

יש את המיתממים "הוא בחן אותנו, כולם היו כופרים", אז אם זה ככה? הוא בעצם כופה עלינו את העליונות שלו.. אז זה ממש לא האלוהים שלי, שמה שקבע מוות של בנאדם זה האצבע שזזה ימינה או שמאלה,

שאבא רצח את התינוק שלו בבונקר בשביל שלא יתפסו אותם הנאצים (יימח שמם), איזה מין אלוהים זה? שיכול לרצוח כל כך הרבה

אנשים שהם בעצם "הילדים" שלו כביכול?? הבנאדם שהתפלל קריאת שמע ואז ירו לו בראש..

זה ממש לא אלוהים, לפחות לא שלי..

פתאום מתחילים לקבל דברים בפרופורציות וזאת החוויה הכי יפה שעברתי..

להתחיל להעריך באמת כל מה שיש לך ביומיום.. פשוט גורם לך לאושר, אתה מרגיש יותר טוב עם עצמך,

ועם העולם בכללי..

תחשבו על הנוסחא, ועל ההצבה שלכם, תגדישו לזה בדיוק 2 דקות, תיראו מה חשוב לכם ואיך תממשו את זה,

ותיראו שהכל מחר יהיה תמיד יותר טוב..