אני מתאפקת לא לומר לך כמה שאני רוצה אותך בכל פעם שאתה מחייך אליי..

שחס וחלילה לא תדע, שחס וחלילה אני לא אפגע - שוב.

ועוד הרבה חסות וחלילות, באמת באמת המון..

החיוך שלך, הגומות, העיניים העמוקות, הדרך שבה אתה זז,

הצורה שבה אתה מחמיא לי, החיבוקים האוהבים שלך..

ואני ? אני שלך, כל כך שלך..

אני לא מאמינה שאי פעם יקרה בינינו משהו,

בכל זאת, הפער בגילאים, התרבות, סגנון החיים..

יותר מידי שוני.

אבל זה דווקא מה שמושך אותי אליך, השוני, העובדה שאף פעם לא אהבתי משהו כמוך..

שבכל סיטואציה אחרת, לא הייתי אפילו מסתכלת עליך,

לא כי אתה לא יפה, אלא בגלל שאתה לא הסגנון שלי.

לא הסגנון הרגיל שלי.

אתה גם היפוך קיצוני של הקודם, שהיה בן זונה אגואיסט, שיישרף.

אתה הרבה יותר קשוב, הרבה יותר תומך, הרבה יותר מפרגן..

ואני חולמת כל כך הרבה, אני חולמת אותך ונהנית מכל שניה של חלום.

אתה עוד תהיה שלי, גם אם זה נשמע לא שפוי, גם אם זה נראה לא הגיוני - זה יקרה.

כי אני אוהבת אותך,

נראה לי..