תן לי לברוח, מאותה מציאות שוחקת דמיון

תן לי לשכוח, את אותם הרגעים של בכי טיפשי

ואיך זה שכל מוות הוא תוצאה של אסון ?

ואיך זה שהוא לא כאן? לא זה לא אנושי

וגם אם תגיד לי שמה שהיה כבר מאחור

שאני סתם יושבת כאן, ומקללת כאן, ואחרת כאן, ונשברת כאן

אני אומר מילים בשאיפה שיגרמו לו לחזור

אבל לא - זה לא יעזור

אמנם לא כל כך הרבה זמן אני חיה

אבל מלחמה כבר הספקתי ללמוד

וזה לא שלא נמאס לי לצעוק באמצע הלילה

ואולי אני סתם ילדה מטומטמת

שחושבת שהיא יכולה לשנות

עם טיפונת חיוך, ותקווה דוממת

ואלפי כוונות

ואתה תגיד לי שמה שהיה כבר מאחור

שאני סתם יושבת כאן, ומקללת כאן, ואחרת כאן, ונשברת כאן

ואני אומרת מילים בשאיפה שיגרמו לו לחזור

אבל לא - זה לא יעזור

מיותר לציין שקשה לי עם המלחמה הזו.

קשה מידי.

עומר.