"ככה כמו שאני, כמו שהבטחתי לעצמי

 אני לוקחת שוב את עצמי בידיים

 ככה בלי חלומות, בלי טעויות של מתחילות

 בלי ערימות של ציפיות עד השמיים

למה עד שהגעתי ? עד שנגעתי ?

קצת נעלמתי? קצת השתגעתי ..

לא שהייתה לי ברירה, פשוט

ככה יצא ככה יצא , כך היה.."

אז הנה, זה אחד השירים היותר מקסימים של איה כורם, שנקרא "השיר על איתי" למרות שעד שלא קראתי את זה לא הבנתי היות והשם לא מוזכר אפילו פעם אחת בטקסט

בזמן האחרון אני בכלל מתחברת לשירים שלה, הטקסטים אמיתיים כאלה, לא מתחנפנים, לא מתיימרים להיות מה שהם לא, פשוט כנים.

ואולי גם אני צריכה ללמוד מהם, להודות בטעויות שלי, לדעת לתקן, להתנצל, וגם לא לקחת הכל ללב - כי בסופו של דבר אני היחידה שנפגעת מזה.

אז למה אני פה ? אחרי שבכלל הודעתי שנמאס לי מהבלוג.. לקחתי לי הפסקה.. ישבתי וחשבתי עם עצמי.. על כל מה שאני צריכה ולא צריכה לשנות..

ואני מודה.. שזה עשה לי טוב.. השקט הזה..

ולכתוב פה שוב.. איזו הקלה.. כבר הרבה זמן שלא פרקתי רגשות בצורה ממוקדת (לא זה לא פוסט פריקה אל תבהלו ).. אולי בקרוב אני אתחיל לעשות את זה פה..

ובסך הכל, אני משתדלת שיהיה לי טוב, כמו שאני.. כי יותר מידי, אני כבר לא יכולה לשנות

יום טוב, יותר נכון ערב

עומר.