והנה
אחרי זמן ממושך של תקווה שאני אצליח לצאת מזה.
להפטר מהכאב של הרעב. מהסבל הזה מהצרות שהיא גורמת לי
אני מתייאשת וחוזרת חזרה לנקודת ההתחלה שלי
הריי אמרתי לעצמי.
הצד הראשון שאני עושה זה סגירת הבלוג הקודם שהיה לי
וכן זה עזר,מאוד עזר..אבל אחרי זמן קצת מאוד היא חזרה
היא כאילו בכוונה לא רוצה לעזוב אותי, רוצה דווקא אותי כקורבן..למה היא לא מבאה לי להתחיל מחדש?!
אני לא רוצה אותך יותר! תעזבי אותי כבר..
כואב לי כל פעם לבכות על כל ביס שאני מכניסה לפה
להצטער ולהתאכזב מחדש
אני יודעת שאני מסוגלת לצאת מזה.
אבל זהו.כרגע אני יודעת שאני מיואשת ולמרות שקשהלי לחיות אם זה אני אצטרך ללמוד לחיות או זה כי היא לא מתכוונת לעזוב אותי,ממש לא מתכוונת. רק כמה דברים אני משנה לעצמי. אין עוד לקסעדין אין הקאות! צומות יהיו אבל הכי מעט שאפשר אני לא ארגע את האגיע ליעד שלי עד שאנצח את עצמי
היום עבר לי נורא.אכלתי כמות ענקית של אוכל כך שמשעה 15.00 אני התחלתי צום.ואני לא קובעת מתי אני מסיימת איתו.אבל לפחות עד מחרותיים.אני מקווה שזאת לא תהיה בעיה אמא עובדת אז אני אסתדר=) כרגע המצב רוח שלי ירד לתהום ואני יודעת שגם האוכל משפיע אבל אין מה לעשות. זה כנראה לא בבחירתי יותר. היא גברה עלי...האנה הזאת.
אני בכלל לא מבינה למה אני חיה איתה כמו אם בן אדם. היא לא קיימת.הכל בראש ואני עדיין ממשיכה איתה.
לפעמים אני מרגישה שרק היא נשארת לצידי.
הלכתי היום 7 ק''מ
עשיתי 500 כפיפות
100 קפיצות
יהיה טוב נכון?
אני כל כך צריכה תמיכה כרגע.
כינוי:
=[anagirl
בבלוג זה
בכל הבלוגים
