וואו, שנה שלמה עברה.
לא שמתי לב,
בכלל לא הרגשתי,
ובום היא נגמרה..
קרו לי כ"כ הרבה דברים טובים,
המון חוויות,
דברים שאני אזכור לכל החיים שלי.
השנה הזאתי הייתה השנה הכי חשובה לי בחיים.
הפכתי להיות מי שאני באמת,
והשתנתי, אבל לא בשביל אחרים-
אלא בשביל עצמי.
פתאום כשאני מסתכלת אחורה,
הכל נראה כ"כ שונה,
בקושי היו לי חברות,
הייתי מתבודדת וביישנית,
הרגשתי בודדה.
הייתי בבועה, במשך כל החמש שנים האלה.
אף אחד לא ידע מי אני באמת.
החברות שלי אומרות שהן ניסו להתקרב אליי,
לראות מי אני,
אבל הייתי מרוחקת,
יותר מידי.
ועכשיו אני מבינה,
שאם הייתי משתנה שנה קודם או יותר מוקדם אפילו,
הכל היה עוד יותר שונה.
הם פשוט היו צריכים להכיר אותי.
אני לא אשכח שום דבר ממה שחוויתי,
אני מדפדפת ביומן של שנה שעברה,
הכל נראה כאילו זה היה אתמול.
הייתי חברה של ליאם,
התחילו כל הבנות מצווה,
המפגש בוקר האחרון שלנו..
פורימון, התחפשתי עם נעמה,
טקס בני בנות מצווה,
התחברנו לגדוד אחד,
מאש ופנתר-לתומר.
היומולדת שלי,
הבת מצווה,
החברים והמשפחה,
החזרות למופע סיום,
כל הראנים המטורפים שיגיל עבד איתנו עליהם,
החזרה הגנרלית,
המופע,
וכל הדמעות הבלתי נגמרות שלנו,
עזבנו את הבצפר,
גיבשתי את האופי שלי,
טסתי לחו"ל בטיול בת מצווה,
הכרתי ילדים חדשים,
התחלתי התחלה חדשה,
עליתי לז',
הכרתי חברות חדשות,
הייתה גם את השביתה,
שנהנתי בה הכי הרבה שיכולתי,
והגענו לעכשיו.
הכל נסגר.
רציתי להיזכר-
קראתי את הספר זכרונות של מ"ט.
היו כמה ילדים שהתכוונו למה שאמרו,
וכמה שאני כבר רואה שלא.
אבל זה מה שידעתי שיקרה,
אי אפשר שהכל יישאר אותו דבר.
אני שומרת על קשר עם מי שאני רוצה לשמור,
ככה שלמרות הכל,
השנה הזאתי הייתה מדהימה,
אני מקווה שהכל ימשיך מפה בצורה הכי טובה שאפשר,
ושהיא תהיה אפילו יותר מדהימה מהקודמת.
שנזכור את כל הדברים הטובים שקרו,
שלא נשכח לעולם,
גם אם נתרחק והקשר יפגע!
מאחלת גם לכם,
ושנה טובה 3>
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
