בשבוע וקצת הזה נהנתי, אבל בצורה חריגה, בתור מישהי שהיא לא אני.
את הסילבטר חגגתי בלי שום דבר מעניין..
קישטתי את היומן של ענת [צפוי. או שלא], חיכיתי עד שיהיה 00:00 ואז הלכתי לישון.
אבל מאז ? הכל התהפך לי;
השנה הזאתי הופכת אותי מיום ליום לאחת מחבורת גיבורי ישראל [שם של בצפר למוגבלים].
במשך כל השבוע הזה איחרתי כל יום ביומו, בחזרה מההפסקות, בציצול לתחילת היום, קיבלתי הפרעה במתמטיקה על זה שעשיתי שיעורים במדעים באמצע השיעור, ננזפתי, שכחתי אלף פעם שיעורים,
ובשביל לסכם את האירועים הנחמדים האלה- קיבלתי [מתוך בערך 12 מכתבים לכל הכיתה] מכתב הביתה מהמנכת על ההתנהגות שלי עם רשימה לא קצרה של חיסורים, איחורים וכיו. 
(תיאור: אורנה שמה לי מכתב על השולחן אחרי שאני מרגישה שזה מה שהולך לקרות לי, וכל הכיתה עושה "אוו מי גד" "יעל קיבלה מכתב ?" "יאוו היא קיבלה מכתב !!1")
בקבוצה של ג'ניפר [דוברי אנגלית ביסודי], בכיתה בכלל, ובכל מיני מקומות אחרים, תמיד עולה השאלה החרושה:
"אז מהן הציפיות שלך מהשנה החדשה?" 
אז בדרך כלל אני מתחילה לפרט כמו איזה תוכי; התמדה בלימודים, הכנת שיעורים, הכרויות עם חברים חדשים, חיזוק קשרים ועוד כל מיני דברים. השנה האמת לא הייתי צריכה את זה. ידעתי שזה מה שיקרה, שהכל יהיה בסדר, שלא יקרה שום דבר חריג..
אבל עכשיו אני רואה שדווקא כשאין לי ציפיות, שאני מרגישה שהכל סבבה, הכל מתהפך ומתחרבן.
הייתי צריכה לקבוע לי יעדים.. כמו תמיד. כי כשאני מציבה לעצמי מטרות אני יודעת טוב מאוד איך להצליח בהן.
אם לא ? אני מדרדרת 
אז למרות כל התפנית הזאתי, שאני יודעת שתשתנה בקרוב, עבר עליי שבוע דיי חביב.
הלכתי לאכול ב"מוזס" ביום שבת ועליתי חצי קילו,
קיבלתי כמה ציונים טובים ופחות טובים [100, 97, 86, 78.. ה-78 היה כשכולם נכשלו !!!!!!11],
הלכתי כרגיל לחוגים,
התחלתי להכיר חברות חדשות יותר מקרוב,
וחרשתי לי על השני גיליונות האחרונים של ראש1 בהתלהבות רבה. 
אבל השבוע, אני הולכת לקבוע הרבה עם חברות אחרי שמליון שנה לא קבעתי עם מישהי,
ולהתחיל לקחת את עצמי בידים.. 
[בעיקר בגלל שאני במועצה (עם נופר הסתומה) ואני צריכה להוות דוגמא].
טל: "יאו שנטל את צריכה ללכת לפסיכולוג"
שנטל: "כבר הלכתי."
אורנה: "רשמו בבקשה על דף מהי כיתה טובה בעינכם"
יונתן: "כיתה טובה בעיניי.. היא כיתה בלי נופר !"
[ועוד שני ציטוטים שהם מלפני הרבה זמן, אבל כל פעם אני צוחקת מהם מחדש]
בנצי- "יעל צוחקת שלוש פעמים; פעם אחת עם כולם, פעם שניה מתוך נימוס, ופעם שלישית בדיליי"
אני: "אתה יודע שהיום ראיתי מישהו שממש דומה לך ?"
זינגר: "לא את לא.."
אני: "למה ?"
זינגר: "כי אף אחד לא דומה לי, אני מיוחד."
אני: "כן, מיוחד בטימטומך אולי."
[כמובן שפעם זאת הייתה הדרך לכסות על הרגשות העזים שלי כלפיו 
].
והנה כמה מהניסיונות הכושלים שלי לצלם תמונה שלי באוויר XD
יעל 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
