נמאס.
אני לא רוצה שהפוסטים שלי יהיו של פריקות (כי בזמן הזה אני מדוכאת ועצבנית) אבל הפעם זה עבר את הגבול.
נמאס לי שאתם מתייחסים אליי כמו לזבל. כמו לכלב שלכם.
כל מה שתעשו, אתם יודעים שלא תצטרכו לשלם על זה,
שאני לא אדפוק אותכם אחר-כך.
כי אני תמימה.
כי במילא אין לי מספיק כוח לעמוד על שלי ולהוציא בסוף את מה שאני רוצה.
אז מה אכפת לכם?
לנצל עוד קצת.. לא להתחשב.. לא לדפוק חשבון.. להשמש בי ואחרכך לזרוק אותי סתם.
כי כשאתה יודע שיש אדם כזה, שאפשר לעשות לו הכל ולפגוע בו כל הזמן, פיזית ונפשית, מה יותר טוב מזה?
"יעל אפשר שקל?" "יעל אפשר להעתיק ממך?" "יעל את יכולה להכין לי?" "יעל תביאי ת'כובע" "יעל תביאי עיפרון" "יעל את יודעת שאני הייתי אומרת לך אז תגידי לי גם !" "יעל את יודעת שאת נורא יפה היום?" "יעל את יודעת שרציתי להזמין אותך אבל.."
כל כך הרבה דברים שביקשתם, שרציתם.. ומה עם הפעמים שאני רוצה מכם?
חשבתם על זה פעם?
אחרי כל הפעמים שאני עושה בשבילכם דברים אתם מתחמקים וממציאים תירוצים?!
אז בשביל מה כבר הקשר שלנו קיים הא ?
כדי שהוא לא יהיה הדדי? כדי שרק צד אחד יהיה הפראייר הזה של כולם ?
לי נמאס.
ואתה- אפעם לא ידעתי מה באמת אני מרגישה כלפיך. אבל עכשיו אני מבינה הכל. 3>
מי שהבין אני מקווה שהפנים.
וגם אם לא, זה עזר לי לפרוק.. 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
