שתדע שאני מרגישה מובנת מאליה בעיניך. ידעת שאני אוהבת אותך? לא יודעת אם תדע גם... לא עד שאני אדע שזה הדדי.

אתה מכיר אותי, אני אוהבת להיות הקורבן ולרחם על עצמי, אני אוהבת להיות חלק ממערכת יחסים שאני מרגישה בה כמו קדושה מעונה, אבל זה פשוט לא פייר כלפיך... אתה לא המפלצת שאני עושה ממך לפעמים.

התקשורת בינינו הולכת לאיבוד, אבל משהו נשאר, משהו מספיק חזק כדי שלא נלך כל אחד לדרכו.

אני חושבת שסך הכל יכולנו להפוך את זה לקשר יציב לו רק היינו פחות דפוקים, ומצד שני אני לא רואה את עצמי עם מישהו נורמלי.

אמרת בעצמך שלהיות חברה שלך זה אתגר, משהו שיחשל אותי לעתיד, לקשרים הבאים... כרגע אני לא מרגישה מחושלת, אולי רק חלשה. אתה חושב שאני רוצה להרגיש ככה? תן לי לגלות לך, אני כן. לא בכוונה כמובן, אבל אני לא שולטת ביצר ההרס העצמי הילדותי הזה שלי. אתה לא אדם קל... בעצם, הכי קשה שפגשתי. אני עדיין לא מבינה מה אני עושה איתך ואני עדיין לא מבינה מה אני אעשה בלעדייך. 

אני מנסה להבין כמה האהבה שלי אליך חזקה והאם היא בכלל קיימת, או שמא זו רק הסיטואציה בה התאהבתי ללא שליטה, ללא רצון.

למרות הכל, אתה מדהים. אתה חכם ומסור, אתה אמין וכן, אתה פשוט אתה, עם כל הטוב והרע שלך ביחד.

יש הרבה חרא בקשר הזה ואני בספק, בדיוק כמוך, כמה זמן עוד נוכל להחזיק ככה, בין ריבים לשתיקה, אבל אני שמחה שאתה חבר שלי, אני שמחה שאתה בחיים שלי ולא הייתי רוצה שתצא מהם גם לא אחרי שזה יגמר. 

אנחנו רק ארבעה חודשים יחד, ארבעה חודשים שמרגישים כמו יותר מנצח ואנחנו כבר מזמן לא כמו בהתחלה, אולי היה טוב אם יכולנו לחזור לשם קצת, אבל אנחנו כרגע כאן, מנסים להסתדר עם מה שיש בצורה הכי מוזרה שיש.

אתה החבר הראשון שלי, אתה הראשון שלי בכלל, אתה הראשון שנתן לי להרגיש נאהבת... אני פשוט מפחדת שתיקח את זה ממני ותהפוך את כל זה, אני מפחדת שתהפוך להיות כמו אלה שלפניך... עוד אחד שהפר את האמון שלי, את הרגש שלי, את האהבה והשמחה שלי... 

אני רק מחכה לשמוע שלוש מילים ממך... שלוש מילים שאני בספק אם אשמע אי פעם ממך או מכל אחד אחר, אני רק מחכה להרגיש את שלושת המילים האלה גם בלי קול... תן לי להרגיש שאני אוכל להיות שמחה שוב, שאני אוכל להתגבר מעל הילדותיות ולהיות לך באמת אני.