A Beatiful LIE.

תפרת לי את הלב,

והבטחת שלא ייקרע.

עם חוט ומחט, והמון שקט.

תפרת ברכות,

חיברת את כל הפצעים.

ואת כל החורים החסרים שנמצאים שם כבר יותר מכמה שנים.

צחקת קצת בדרך,

אמרת שמעולם לא ראית לב פרום שכזה.

שאלת במין גיחוך "איפה לעזעזל השארת אותו" ?

חייכתי.

בכיתי קצת בפנים.

אחריי שתפרת את כולו,

והותרת אותו דיי שלם,

ויותר יפה ממקודם,

הדבקת פאץ' קטן של סוכרייה על מקל,

אמרת שתמיד יהיה לי שם מתוק.

חייכתי,

בכיתי קצת בפנים.

ואת כמעט אלוהית.

מתפירתך,

ממילותייך,

מצחוקך,

מסודותייך.

אמרת שאיבדת אותי,

שטעית,

שאינך אוהבת עוד.

ליבי נפרם והתפוצץ ונקרע למאות אלפיי רסיסים.

והוא מדמם עכשיו על השטיח.

והיקרות נצבעים בדם של שיברון.

של ניתוק, של לבד.

והסוכרייה התמלאה בדם.

דם סמיך ואדום.

ותאמיני לי, היא כבר לא מתוקה.

הבטחת שלא ייכאב, זוכר?

התבוננת בי במבט הזה שלך.

והבטחת.

שלא משנה כמה קשה, כמה צורם וכמה שונה,

הבטחת שלא ייכאב!

מחשבותיי רק עלייך, כל היום.

נזכרת כל פעם מחדש באותו הרגע.

כשישנוי שם, אתה זוכר?

עם ריח אלכוהול מהפה..

וכששכבנו שם, אתה זוכר?

עם ראש זקוף וגוף כואב..

והסרט שלי התנגן לו ברקע.

ליטפת את פניי,השורות התנגנו בי,

ונכנסת.

הבטחת לי משהו, זוכר?

הבטחת לי,

עם כל ההבטחות שבעולם.

הבטחת.

שלעולם לא תתן למישהו לפגוע בי ככה!

איך אהבתי אותך באותו רגע, אתה יודע?

כל שרציתי הוא לחבק לנשק אותך ולהיות איתך לנצח.

ובמבט לאחור,

הלוואי והייתי מתעקשת,

שתבטיח,

עם כל ההבטחות שבעולם.

שתסתכל לי בעיניים עם המבט המקסים הזה שלך,

ותבטיח לי,

שלעולם לא תתן לעצמך לפגוע בי ככה.

" הזדיינתי והלכתי

אני אותו דבר"..

זה לא אותו דבר!!!!

ולברוח אני יכולה,

ולצאת אף אחד לא ימנע ממני,

אבל אני נשארת פה,

ומחכה שיגיע,

כי רק הוא יודע,

כי רק הוא יודע.