Used to tell me sky's the limit, now the sky's is our point of view

למה אנחנו כל כך מפחדים להפגע ? 

טוב שאלה רטורית, כי זה .. כואב.

אבל הפחד הזה, הדמות הקטנה והאפלולית שיושבת לנו על הכתף ומושכת לנו בשיער כשאנחנו רוצים לעשות משהו שבודק את הגבולות שלנו,

את הגבולות שאנחנו מכירים, ואנחנו סקרנים לראות עד כמה אפשר להגדיל אותם..

אבל הפחד עולה על הסקרנות, 

ואז אנחנו נמנעים מיותר מדי מעשים, שומרים על פרופיל נמוך. 

קצת אחרי זה מגלים שיכולנו לעשות את זה, אבל למה לא עשינו את זה??

ומגיע שלב החרטה, בוכים את עצמנו למה לא עשינו את זה,

ואז אנחנו מבטיחים שבפעם הבאה - נעשה את זה ! 

אבל, הצחקנו את עצמנו, שוב הדמות הקטנה והחמודה הזאת באה ומושכת לנו בשיער..

מעגליות שכזו.

איך שוברים את זה ? 

איך מעיפים את הקרצייה הקטנה הזאת מהכתף ? 

זה מונע מאיתנו כל כך הרבה דברים,

מונע חוויות, מונע כיף, מונע ניסיונות ולמידת לקחים

הגבולות נשארים באותו מקום שהיו, נשמרים ע"י האחיות הקרציות של זו על הכתף.