כשרע לנו, אנחנו מנסים למצוא אשמים להרגשה הזאת..
הרשימה שלי יכולה להיות ארוכה .. אבל בתכלס אני האשמה היחידה.
אני בוחרת למה להתייחס, ממה להעלב ומה לקחת אישית ..
אני ילדה עם שריטות , כמו כל אחד בערך..
השריטה שלי היא לחשוב שכשרע או לא טוב למישהו אחר - זה קשור אליי. שאני אחראית לזה.
אני תמיד רוצה לגרום לטוב לאנשים שמסביבי , ואיכשהו זה מתפקשש ואני הופכת את זה לפעמים
אני לחוצה, אני קריזיונרית, עם פתיל קצר שקשה לה לשמור דברים בבטן ..
אבל..
אמרתי וניסיתי להגיד את זה כלכך הרבה פעמים שלפעמים אני כבר חושבת שמה שאני מרגישה זה לא נכון
אבל זה מה שאני מרגישה הרי.. אף אחד לא יכול להכתיב לי איך להרגיש , לא ?
היה לנו את הנופש הכי טוב שאפשר היה לבקש, הפעם הראשונה שלי בחו"ל ועוד איתו..4 לילות שהוא היה לצידי, מנותקים מהכל ..
אבל כשחזרנו לפה, נדמה היה ש..נשארנו שם .. במחשבה ההיא , באמצע הים עדיין, ברצון לחזור לשם
ובטח שאני רוצה, אבל אין לי מה לעשות עם זה , ונראה שמאז שום דבר לא ישתווה לזה
אני מסתכלת בתמונות שגורמות לי לחייך ולהזכר בחוויות טובות אבל אז גם להתבאס כי ..
אני תמיד רוצה לרצות אנשים, ואני לא מצליחה.. מה אני אמורה לעשות ?
אני לא יודעת אם אני טועה, אבל כשרגילים למשהו, ואז יש שינוי די דרסטי .. מתחילים לחשוב שיש משהו באוויר לא ?
אני מנסה לשכנע את עצמי שאני מדמיינת , אבל לפעמים הדימיון והמחשבה עולים על הרצון ..
אני לא פסימית.. אני לא
שבוע שלם שבו הרגשתי שהתרחקו ממני, נגעלו ממני, שהתנתקו ממני קצת.. שהורידו אותי בסדר העדיפויות.. הפך לבועה אחת של רע, רע מאוד.
רע בראש, רע בבטן, רע בלב ................
למה אני כלכך משוכנעת שקורה משהו ?
אוף, היה לי כלכך הרבה להגיד ואני כבר שכחתי חצי מזה ..