בלוגים.
שיא אללה כמה זמן לא נכנסתי לבלוג שלי ובאמת כתבתי
אין לי כבר חשק או כוח לכתוב
החיים שלי עמוסים כל כך בזמן האחרון שאין לי זמן פנוי
אם יש לי אני יושבת איזה שעה על המסנג'ר ובפייס בוק ומסתובבת פה בבלוגים של חברים.
הפיצול הזה בין 2 העבודות שאני עובדת הורגות אותי
לרגע אחד אני ברמנית קפה ולרגע אחד מלצרית שזה לא רחוק אחד מהשני
אבל בברמנות החיים יפים וקלים... לעבוד עם דף כמו רובוט אחד שתיים שלוש לא מסובך.
במלצרות זה החיוך להתחנפן לפנק להיות הבנאדם הכי אופטימי ומאושר שקיים ולפעמים הדבר האחרון
שבא לי זה לחייך לאיזה פוץ שבא לי בבדיחה "אה אהאאאאא באמא שלך בואי שכטה בחוץ סטגדיייש!"
מזל שירדתי למשמרת אחת בגן.
אני פחות באה ממורמרת...
יש לי שאיפות אחרות.
החיים הפכו להיות אדישים, לא שלפני זה לקחתי הכל רציני תמיד הייתי באדישות ובשנטי
אבל משום מה עכשיו זה נורא נכנס בי
כבר לא אכפת לי שהיא לא חוזרת לטלפונים שלי או שהיא הולכת לאנשהו אחר למרות שקבענו לא יודעת כבר לא אכפת לי
טוב לה איתן יאללה בכיף.
או שהוא כבר לא מתקשר כמו פעם יוצאים כמו פעם.
או שהאחראי משמרת משתגע כי ההפוך יצא על הפנים או שהאייס קפה ככה ומי סוגר משמרת מבלי להביא עוד פולי קפה בלו מאונטיין?!
השאיפות.
מוזר לי שכולם התחילו להתגייס לי, ואני עדיין בבועה הזאת שלפני הצבא
שלעבוד לטייל לקנות כאילו אני אזרחית רגילה ואני לא מתגייסת בכלל ... ומזה צבא? לא עברתי את זה?!
לא רוצה להתגייס.
לא בא לי, לא רוצה להתגייס.
לא רוצה להכנס למסגרת המסריחה הזאת כי אני יודעת שהחיים שלי יהיו שיגרה מגעילה חסרת כסף וממורמרת,
ולא משנה איזה תפקיד תעשה זה פשוט לא משנה.
וכן אני יודעת שזה מאוד משמעותי לעשות צבא...
אבל יש אנשים שלא בנויים לזה... באמת יש כאלו, אז שכל הפלצנים יבינו את זה.
ובדרך אגב... בשירות לאומי אני אתרום המון אבל המון מאשר לשבת ולשחק סוליטר באיזה לשכה של אהבל או אהבלית.
סעמק. לא רוצה ...
שוב נכנס בי החיידק הזה הרצון הזה לעוף מכאן, לעזוב הכל
לעבור לעיר אחרת.
תמיד הייתה לי חיבה לת"א , אהבתי את האנשים את העניין שהכל שם תמיד חי ותמיד זורח.
עבדתי שם אשכרה האנשים אחרים לגמרי.
עבדתי בשנקין ובסנטר חלק מהעבודה שלי כרגע הייתה התלמדויות בגרג בסנטר...
כל כך נהנתי.
באלי לטוס עם חן לארצות הברית, לעבוד שם.
ואחר כך לטייל לצאת עם 11283 שקיות בגדים מH&M ולאכול ים מקרוני אנד צ'יז... בא לי.
יש לי גחמות של ילדה בת 16 בלי מחויבויות לחיים.
:S
איזה מבאס שהכל צריך לבוא בכוח
צריך לסבול בשביל לקבל דברים,להתאמץ להתפשר להתחלק
רק בשביל לקבל משהו שרצית כל כך.. באסה.
אבל תכלס... החיים יותר מעניינים ככה.
שאיפות.
בואי אל הארץ המובטחת על מסך הכסף הגדול
הכל פתוח נדהר למערב הפרוע זהו ליל הסדר
ואנחנו חוצים את המדבר הקשיבי איך ברדיו מנגן
ג'וני גיטאר תני לי יד תני לי זהו נוף ילדותי הצגות
יומיות בקולנוע לילי חלום אמריקאי בגווני ל.ס.ד.
ערפל על גשר הזהב ועל המפרץ... סרט רץ
לאורך האוקיינוס, ביום סתיו אפור ואני,
מכושף, מכושף, מכושף, לא יכול לעצור... סרט רץ
בואי יפתי נרד לתחתית במנהרות מוארות מדרגות
נעות בין המוני אנשים על מסילות הברזל
המתפצלות לאינסוף תחנות אולי נלך לשמוע את
הארנב הלבן בחור השחור חשמל לספיד ישר
אל תוך הוריד חלום אמריקאי עוד מעט יגמר
ואני אתעורר במקום אחר... סרט רץ
בא לי הופעה של אהוד בנאי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
לכת