| 4/2008
מניפסט אנטי-בציפרי.
כן, עוד אחד.
בזמן האחרון אני מנסה למצוא כל מיני מטאפורות מעולם הרעיונות שידגישו
בצורה הכי ברורה ובוטה את האווילות של מערכת החינוך הכלל עולמית. לא יוצא
לי ממש טוב.
אני פשוט מרגיש שאני נכנס לחוויה מיסטית אקסטטית כשאני מנסה לחשוב על
המוסד הזה כי פשוט, וזה נדיר אצלי, אני מאבד כל חוש ורבאלי, אני פשוט נכנס
למצב שהוא מעבר למילים. כעס, חרדה, אשמה ופסיכופאתולוגיה מתערבבים זה בזה.
אני מחביא את הסכין מתחת לכרית.
אני מרגיש שאני צריך להקדיש את החיים שלי להפלת הממסד הבזוי והמתועב הזה שמעז להתקרא בית ספר.
אבל!
יש תרופה.
קוראים לה אוטודידקטיזם. חשבתי שאני אציג קודם את התרופה כי את הבכיינות די נמאס לקרוא, לכן נשאיר אותה לסוף.
אפשר לומר שאת רוב הדברים המעניינים שלמדתי (וזה לא הרבה, אבל בגלל שאין
לי את מי להרשים עם המידע הזה אני מרגיש בנוח עם הקצב שלי), למדתי לבד.
ספרים, הרצאות מוקלטות בMP3, מה לא. אבל רק לאחרונה חשבתי על לעשות את זה
באופן סיסתמטי אחרי שמצאתי פשוט *טונות* (לינקים בסוף) של חומרי לימוד,
מעולים ובחינם.
כמו כן, שמתי לב לדבר מעניין- לא משנה כמה למדנו לבגרויות במהלך השיעורים
במשך השנים, את כל החרא היה ניתן ללמוד על כמה דפי סיכומים חודש לפני
הבגרות ולקבל חופשי 90.
זה פותר לי לגמרי את בעיית ההתלבטות הלימודית מכיוון שאני יכול פשוט ללמוד
את מה שאני לא מעוניין ליישם בחיי הקריירה שלי (נניח היסטוריה) בלי לקחת
קורס ובלי לשלם וגם להרגיש שאני לומד כדי לדעת ולא כדי להוסיף לשם שלי
מחרוזת של אותיות כפיצוי על תסביך פסיכולוגי.
קצת בכיינות:
בית הספר גרם לי להיות עקר ואני מתכוון לתבוע את האמ-אמא שלהם (יולי תמיר,
יוסי שריד, הדתי המזוקן [כולם נראים לי אותו דבר] וכו'). איך הוא גרם לי
להיות עקר, ישאל הקורא התם?
כי אני לא מוצא אלטרנטיבה לחינוך, לכן אני לא יודע לאן לדחוף את פירות חלציי (חוץ ממתחת לגלגלים הכבדים של Road roller- רואים? אני אפילו לא יודע איך קוראים לזה בעברית).
אני לא מדבר על השנאה התהומית שנוצרה אצלי כלפי מתמטיקה, ולא על העבודות
שהיה לי רק יום אחד לכתוב ולהגיש בכיתה ג' (טוב, אולי בגלל שאת כל חופש
פסח ביזבזתי בלא לעשות כלום).
ולמה לעזאזל המורים המזויינים האלה חייבים לצעוק כל הזמן? זה לא אירוני
שכל התיאורים של מורים בסדרות קומיות\סרטים מצויירים כמעט תמיד מתאימים
למציאות? למה הנינוחות הzen-like שלי חייבת לההרס בגלל שאיזה שמוק החליט
לא להכין שיעורי בית?
אבל אל תבינו לא נכון, סה"כ די נהנתי בשנים הראשונות. בערך. מה יש? באים
לבית ספר, שומעים כמה סיפורים, אוכלים צהריים, מציירים והולכים הביתה
לפעמים רואים את מלך האריות בפעם המי יודע כמה. אני חייב לומר שבכיתה א'
הייתי די מועד לתאונות. משום מה אני זוכר לפחות פעמיים שבהם איכשהו
האצבעות שלי מצאו את עצמן בנקודת המפגש בין המשקוף לדלת. זה השתלם כי שלחו
בת תשחורת מכיתה ו' ללוות אותי לאחות, והן, הן נראו די שוות מהגובה שבו
אני הייתי באותה שנה.
בואו נראה, מה עוד אני שונא...
אה כן, בקשר למורות צועקות. טוב, לא, זה יוביל אותי לפרט על הסשנים הפסיכותראפיים שחוויתי בכיתה ג' (ציירתי אחלה דברים שם, ממש outsider art), וזה קצת יותר מדי ממה שאני מעוניין לחשוף על הישות הקיברנטית שלי.
ומה הקטע (עכשיו אני מתחיל לדבר כמו סיינפלד...) מה הקטע עם מתמטיקה? שורש
שלילי של מינוס אחד? Are you fucking kidding me? מה אם להסביר לאן לעזאזל
אני דוחף את החרא הזה בחיים האמיתיים?
אז לאן עכשיו?
אישית הבורות שהכי מפריעה לי היא הבורות הספרותית שלי. אין מה לעשות,
המילה הכתובה היא (חוץ מטלפתיה, ז"א) הדרך הכי טובה להעביר ולשמר מחשבות.
ובני אדם אוהבים לכתוב את החרא שעובר עליהם עוד לפני שהבלוג היה זרע בעולם
האידאות (דוסטוייבסקי, טולסטוי, כל החזירים שותתי הוודקה-במקום-דם האלה).
אני רוצה להכיר את צ'ארלס בוקובסקי.
אז אני מתלבט בין פילוסופיה שבה יש לי טיפ-טיפה מידע או לפחות חוש כיוון,
לבין ספרות שלא רק שאני לא מכיר בגרוש, סביר להניח שהזין שלמדתי במערכת
החינוך (שירת ימי הביניים ואדגר קרת) לא ממש תרמו להבנה שלי את המצב
האנושי בעדין הפוסט-מודרני או משהו.
אז מה לא למדתי? לא למדתי להקים משפחה, לא למדתי לפרק משפחה, לא למדתי
לבנות בית, לא למדתי לשתול עץ, לא למדתי לקצור את פירותיו. או בקיצור,
ויכול להיות שאני מחדש פה משהו, או לפחות מנסח את זה בצורה שלא נוסחה עד
כה: בית ספר תורם 0 כזה גדול בכל הקשור לקשר לחיים, והרי לחיות זה התחביב המשותף של כולנו.
לינקים:
כמו שאמרתי, יש פשוט טונות של חומרי לימוד:
1. מאגר לינקים
לפודקאסטים\הרצאות וידאו של אוניברסיטאות (יש אפילו את אוניברסיטת ברקלי
המפורסמת. ממוצע הזיונים השבועי שלי עלה פי 2 מאז שהתחלתי לספר לנקבות
שאני לומד בברקלי).
2. אותו דבר כמו אחד, רק שזה אוסף שמחולק על פי נושאים (הכל משפות, דרך פילוסופיה ועד לתחביבים).
3. רשומה בבלוג אמריקאי בדיוק על אותו נושא- יותר לינקים משלי ופחות קישקושים.
4. טיפ כללי- במקרה שאין הרצאות מסודרות, פשוט חפשו סילבוסים של קורסים מאוניברסיטות שונות.
5. The Teaching Company-
הרצאות מטובי הפרופסורים באמריקה על מגוון עצום של נושאים. אקזסיטנציאליזם
וספרות רוסית הבאים בתור אצלי. יקר למדי, אבל כמו כל ישראלי טוב-
Bitorrent is my lord and savior.
בהזדמנות זו אני רוצה להכריז על הקמת דת חדשה- דת שסוגדת למי-שזה-לא-יהיה
שעזר אפילו מעט כדי להוליד את האינטרנט כמו שהוא היום. אנחנו לא יכולים
להודות להם מספיק.
ייהודים יקרים! צאו ולמדו!
בתמונה: הקדוש תומאס אקווינס מדגים את 3
הדברים החביבים עליו: ביד אחת ספר מדע בדיוני, ביד שנייה דגם של בית בושת
ועל הראש פאה העשוייה משיער הערווה של דיירות הבית המוזכר לעיל.
| |
| כינוי:
דמטריוס_סייבר.ציניקן\\ בן: 35 ICQ: 303451850  |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
