| 4/2008
מתחבר- אנושי. מתנתק- פוסט:אנושי.
(אין שום קשר לקטע שלמטה)
כל בנאדם צריך מטרה בחיים, אידיאל, כוכב להקשר אליו שישפיע עליו (חוץ
מנשים, שתפקידן לבשל. אני לא מצחיק, אני יודע. עובד גם על זה). אמר את זה
אנרכיסט יהודי קשיש פה. זה מתאים למה שמסתובב לי בראש בימים האחרונים.
אנחנו עומדים בקקופוניה
של טירוף: התקדמות טכנולוגית, הכפלת מידע בקצב מסחרר, רצח, התעללות,
נשיאים באים, נשיאים הולכים... נשיאים אונסים (alpha et omega), הדולר
יוריד, האורז מתייקר, באלאגאנים. ולמרות כל זה...
על הזין שלי.
שימו לב שהזכרתי התקדמות טכנולוגית בראש ובראשונה, ורק אז חשבתי על כל
מיני נושאים להוסיף לחרא הזה. הטכנולוגיה... ואו... בשבילי לכתוב על
הטכנולוגיה שעתידה לבוא זה כמו שילד בן 3 יכתוב על ההנדסה מאחורי
הלונה-פארק. אני מודה ומתוודה: אני לא יודע *שיט*. אני רק יודע שהולך
להיות ענק.
וזה מקשר אותי למה שכתבתי בהתחלה- מטרת חיי, האידיאל שלי זה להשאיר את
התודעה שלי חיה, אם אפשר לנצח. זה מה שאני רוצה לעשות בחיים- למצוא
אפשרויות איך לעשות את זה. בתחום של המדעים הקוגנטיביים.
זה מצחיק, כי היום פתאום, משום מקום התחשק לי לשמוע שיר מסויים ששמעתי
לפני שנים בMTV. זה שיר רוק שבקליפ מופיעים לוחמי סומו. כמובן שהדבר
הראשון שעשיתי זה להכנס לגוגל ולהזין אסוציאציות לתוך שדה החיפוש. העלתי
חרס בידי. לא היה לי שמץ בקשר לשם הלהקה, גם את המילים עצמן לא ממש זכרתי.
ואז פשוט התרכזתי... ובום. זה עלה. כמו בועת המים האחרונה של גופה שנזרקה
משרותי המאפיה הרוסית- נזכרתי.
Mind Uploading. בטח הזכרתי את זה. ההתקדמות הזו תדרוש התפתחות לא מדומיינת של תחום הבינה המלאכותית, מדעי המוח, ומה לא.
מה לא.
מה לא אתן כדי לחיות בזמן סובייקטיבי (או אובייקטיבי, אבל זה לא יקרה) של
אינסוף. כל הספרים, כל היצירות... אני לא מדען מטורף. אני רק מטורף. גנבתי
את זה חלקית מס. דאלי. בגלל זה אני כמו אילם באולם של מתקשרים בטלפתיה.
אני הולך לי ברחוב... מסתכל על אנשים שעסוקים בחרא הרגיל של קנייה, מכירה
וסתם התבטלות. ועצוב לי. פיזרנו את כל הכוחות שלנו לחרא כמו מלחמה, שנאה,
רצח... יוצא שאני נמצא בwin/win situation. האנושות הזו, ברובה, לא עשתה
את מיטב המאמצים כדי לחיות. אני מתכוון באמת לחיות. זו לא מיזנטרופיה, לא
לא, רק מציין עובדה.
אם תשאלו אדם אקראי ברחוב: מה עשית כדי לקדם את הפוסט-אנושיות חוץ מלהזריע
אנשים אחרים ולתרום עוד פיות להאכיל, רובם עובדים בעבודה בינונית של שכר
מינימום...
לא מיזנטרופיה. לא.
אני שומע את הגרסא של Dr. John לסיפור ברניס של אדגר אלן פו. זה הדבר הכי
film noir ששמעתי בחיים. זה מכניס אותי למצב של בלש פרטי קשוח. מגניב.
אני מקשקש, אני צריך לומר משהו יותר משמעותי לפני הגיליוטינה.
אתם מבינים, אני עומד למות מחרותיים. לא מוות פיזי, יא נשרים ממזרים. מוות
של מה שחשבתי שהוא אני. הרבה הרגלים הולכים להעלם. הרבה הרגלים הולכים
להוולד (בכפייה). ואידיאולוגיה אחת. אני לא מבכה את המוות שלי. אני חוגג
אותו. איפה עוד תהיה לי הזדמנות ללמוד משהו לגמרי חדש על עצמי, או יותר
נכון ללמוד שאני יכול להיות מה שאני רוצה? בשום מקום. זה לא נסיון להקל על
בליעת הגלולה. אני באמת חושב ככה.
אני עדיין חוקר את הגבול בין דמיון למציאות. למעשה אני לא חוקר אותו. אני מחפש אותו כדי לפרוץ אותו.
אבל אולי התשובה מצויה בזה שאני יכול להמציא את עצמי מחדש. שאני קיים רק
באינטרקציה בין הסביבה לבין ה"בפנים" שלי. אני סתם מזיין את השכל עם קשקוש
יומרני. זה כיף.
אבל אני ממש בקטע של בלש פרטי. ברצינות. אני בלש פרטי. הרבי הנקוק. ככה
אני קורא לעצמי. על שם הג'אזיסט הפסנתרן. או הפסנתרן הג'אזיסט. איך שזה לא
הולך.
אני מדבר הרבה.
וזה משעמם אותי.
איוון טורגנב.
דוסטוייבסקי.
קאלט.
לא קראתי.
עכשיו אני כאילו נשמע סוריאליסטי כזה, יענו.
אה, ואני מתכנן ללמוד יפנית. זה יהיה קשה כמו משהו שבחיים לא עשיתי עד עכשיו, אבל... מקווה להצליח.
עד לפעם הבאה, הדבר הכי גאוני ששמעתי בזמן האחרון. זה כל כך גאוני עד שאני
הולך לשים את זה בראש הפוסט כי אני לא חושב שמישהו יקרא את החרא הזה עד
הסוף.
אני צריך להחביא את כל הפורנו כדי שאם אני אהרג (חס ושלום בבה סאלי טפו טפו טפו חתול שחור), לא יהיו *2* הלוויות באותו יום.
| |
| כינוי:
דמטריוס_סייבר.ציניקן\\ בן: 35 ICQ: 303451850  |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
