פרופורציה

אתחיל במחשבה קטנה שעלתה היום לראשי, ואסיים בכך שאשתף אתכם ב"סוד" קטן שממתיק את יומי.

מצאתי עצמי היום נזכר בתגובה שקראתי באחד האתרים,

תגובה שנכתבה לכתבה אודות מישהי שמצאה דרך לעשות משהו שעבד לה יופי.

בתגובה כתב לה מישהו שהדרך שהיא בחרה בה אינה נכונה, וכי יש דרך נכונה יותר לעשות את הדבר אותו היא עשתה.

(יש לציין ששמתי לב לתגובה שלו כי היא הייתה מודגשת מהשאר, כלומר לא מעט אנשים הסכימו עם הדרך שלו לעומת הדרך שלה.)

שאלתי את עצמי בעודי מהרהר בזיכרון הזה.. מדוע לאותו אדם היה כל כך חשוב לכתוב שדרכו היא הדרך הנכונה?

התשובה המיידית שעלתה לראשי הייתה שהוא לא בטוח בדרכו, או שהוא נפגע בעבר מהדרך שהיא ייצגה, או משהו טריוויאלי שכזה.

ואז הבחנתי בעובדה הברורה, כל הסיטואציה הזאת לא קשורה בכלל לתוכן הכתבה.

הסיטואציה קשורה לאופן בו אנחנו מגיבים למחשבות.

באותו הרגע התנסח לו בראשי מעין תנאי הכרחי (אבל לא מספיק) בעזרתו אדם יכול לבדוק האם הרעיון הניצב מולו הינו "אמת" או "שקר".

הנה התנאי לפניכם בניסוח טיפה מסורבל-

אם רעיון אודות "איקס" מלווה בידיעה ( או תחושה \ צורך ) שעל כל האנשים לראות את "איקס" באופן שהרעיון מתאר, אז הרעיון הזה הוא שקר.

במילים אחרות,

אדם שחושב אודות רעיון מסוים ויחד איתו חווה את הידיעה שזוהי הזווית הנכונה לכולם לראות את הדברים,

טוב יהיה לו אם יבין שהוא לא רואה באותו רגע את כל התמונה ושהוא נמצא באחת מהאפשרויות הבאות - או שהרעיון שהוא אוחז בו הינו "שקרי" או שהוא לא מבין את הרעיון עצמו בכלל, ולכן כל ההתעסקות שלו בו הינה "שקרית".

(ואני לא נכנס למה זה "אמת" או "שקר", זה אתם תחליטו לפי מה שמתאים לכם)

למה זה תנאי הכרחי?

ה"אמת" לא צריכה דוברים.

מה ש"אמיתי" יישאר כזה, לא משנה איך יביטו בו או איך יפרשו אותו.

לכן, אם רעיון כזה או אחר מגיע עם הוראות הפעלה (כלומר דרך מסוימת שעל כולם לנהוג לפיה) סימן שהוא רק פרשנות,

משהו שיצטרך תחזוקה כדי לשרוד את מבחן הזמן. לא יותר מזה. וככזה, בוודאי שאדם שפוי לא ירצה לדבוק בו. (או שאולי כן?)

( ורק לצורך השלמת הסוגריים - למה זה לא תנאי מספיק?

המשמעות של "תנאי א' הוא הכרחי ומספיק לתנאי ב' " הינה מצב של "אם ורק אם" – אם א' מתקיים אז גם ב' יתקיים, ואם ב' יתקיים אז גם א' יתקיים.

ועבור ההקשר שלנו ,

התנאי שנוסח הוא שאם אדם מוצא עצמו חושב על רעיון ויחד איתו עולה בו צורך חזק שכולם יחשבו על הנושא באותו אופן,

אז אדם יכול לדעת שהוא "משקר" לעצמו .

אך לא פעם קורה שאדם ניצב בפני רעיון חסר בסיס לחלוטין, "שקרי" ,בלי שיעלה בו הצורך שכולם יחשבו על נושא מסוים בדרך מסוימת.. )

אסכם את הנושא הזה בכך שאומר שלא פעם אני מוצא עצמי נתקל באיזו "פונקציה" מחשבתית אודות נושא מסוים,

ושימח אותי להיתקל ב"קריטריון" הזה לקביעה האם היא שווה את ההשקעה שלי בה או לא.

אולי גם לכם זה יעזור במשהו.

וכעת , אשתף אתכם במשהו קטן מהיום-יום שלי שהוסיף המון טעם –

אינני זוכר כיצד הגעתי לכך בדיוק,

אך אני כן זוכר שאחרי החגים האחרונים ובעיקר האוכל של החגים הללו החלטתי שעלי לשים לב לכמויות האוכל שאני מכניס לפה.

שמתי לב שבתקופה הזאת בה עברתי מארוחה משפחתית אחת לאחרת לא נתתי תשומת לב לשאלה -

האם אני באמת רעב? מתי הגוף שבע?

פשוט אכלתי יחד עם כולם.

כך קרה שכאשר נגמרו החגים הללו (לטובה), ושבתי חזרה לביתי מהטיול אצל המשפחה, מצאתי עצמי אוכל באופן שונה.

פתאום הרגיש לי נכון יותר להניח את המזלג על השולחן ברגע בו אני שם את האוכל בפה, לתת לעצמי לסיים את מה שלקחתי לפני שאני שם על המזלג עוד משהו. (הכוונה כאן ממש להניח את המזלג על השולחן, לא להניח מלשון להניח לו)

אינני יודע איך זה נשמע (נקרא) , אבל הטיפ הזה שניסחתי לעצמי, ממש שינה את חווית האכילה מהקצה אל הקצה..

הטיפ הוא מה שתיארתי - אמרתי לעצמי שעלי לתת לעצמי הזדמנות להרגיש שובע לפני שאני מרגיש כבדות מהאוכל,

ולכן ניסחתי את ה"חוק" הזה שאני לא לוקח במזלג \ כף \ סכין שום דבר עד שאני לא מסיים את מה שכבר לקחתי קודם.

פתאום כל הארוחה קיבלה טעם חדש, מימד חדש.

מה גם שאני ממש נהנה מהשלווה הכרוכה בסגנון האכילה הזה.

בכל אופן, זה טיפ קטן שנתן לי הרבה, אולי גם למישהו שיקרא זאת זה ייתן משהו.

לסיום –

הרבה זמן לא כתבתי כאן, וכפי שזה נראה כעת, לא ייצא לי בעתיד הקרוב לכתוב כאן.

בנוסף לכך הבלוג הזה קיבל במהלך חיוו הקצרים צבע מסוים שלא תואם יותר לדברים אותם כן הייתי רוצה לכתוב, לא בשם המשתמש הזה ולא תחת השאלות שהבלוג הזה בא לעסוק בהן. (מה גם שהאפור הזה למעלה של ישרא-בלוג ונענע לדעתי ממש מדכא)

בעתיד אני רואה את עצמי פותח בלוג חדש, שם חדש, עם כיוון אחר, ממוקד יותר.

במבט לאחור, נדמה לי שכאן יצא לי יותר לכתוב מסביב לדברים אותם רציתי לכתוב, לא את הדברים עצמם. כך זה מרגיש בכל אופן.

תודה לכל מי שקרא ולכל מי שלא,

מקווה שנהנתם,

ושיהיה לכם שבוע טוב.